104

ד"בקרבתם לפני ה' וימותו", משום שענין זה הוא הקדמה לפרשה הבאה שבה מבואר ע"ד כניסת כהן גדול אחת בשנה לפני ולפנים:

תוכן עבודת יוהכ"פ, שהכה"ג נכנס כשליח כל ישראל להקטיר קטורת לפני ולפנים^נח, היא כניסת פנימיות דכ"א מ­ישראל במקום המקודש ולפני ולפנים שבעולם, שבו שורה ומתאחד קדושת ה' (שלכן מקום הארון אינו מן המדה^נט, לפי שבו האיר ונתגלה בחי' שלמעלה מן המקום במקום הגשמי דקודש הקדשים),

וזה גופא הטעם שיוהכ"פ מכפר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו"^ס, כי כל ענין חטא ועון ("מבדילים ביניכם לבין אלקיכם"^*60) הוא רק מצד הדרגא שבני ישראל הם מציאות בפ"ע, והתקשרותם לה' היא ע"י קיום גזרותיו, ולכן עי"ז שעוברים ר"ל על ציווי השם נעשה חלישות בהקשר; אבל כאשר מתגלית בבני ישראל פנימיות הנשמה, שגם ב­שעת החטא היתה באמנה אתו^סא, שהיא חבוקה ודבוקה בך, יחידה לייחדך^סב, שזה שייך ל"לפני ה'", פנימיות ולמעלה מ(שם) הוי'^סג — מצד בחי' זו מתבטלים החטאים והעונות שנעשו בכחות החיצו­ניים של האדם.

וכמבואר כ"ז במק"א בארוכה^סד.

ועל דרגא זו דיוהכ"פ נאמר בסיום הפרשה^סה "והיתה זאת לכם לחוקת עולם גו' אחת בשנה", דדרגא זו ד"אחת" (יחי­דה^סו) המאירה ביוהכ"פ צריכה לפעול בכל ימות השנה, שכ"א מישראל יהי' במעמד ומצב כזה, שפנימיות לבו תאיר אצלו בגילוי באופן שכל עניני תומ"צ יהיו אצלו לא (רק) באופן של עול וכפי', כ"א שזה יהי' חפצו ופנימיות רצונו, וב­מילא מקיימם באופן כאילו מאליו ו­ממילא, "אשר לא צוה אותם", ע"ד מנפשי' כרע^סז, למעליותא,

וכמו שהוא בנוגע לענין התענית ביוהכ"פ: מצד גודל מדריגתם דבנ"י — שביוהכ"פ הם "דוגמת מלאכי השרת"^סח, הנה זה שאין אוכלים ביוהכ"פ הוא לא רק מצד הציווי אלא שמצד קדושת היום "מי רוצה לאכול"! (כידוע פתגמו של הרה"צ כו' הרלוי"צ מבארדיטשוב), ועד כדי כך שהתענית דיוהכ"פ הו"ע של עונג, כמ"ש^סט "לחיותם ברעב", שמקבלים חיות (תענוג) מהרעב גופא^ע.

וזוהי ההקדמה דהאמירה "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו", שמצד גודל קרבתם ודביקות נפשם בה' עד כלות הנפש, נפעל ונמשך בכ"א מ­ישראל ש"אחת בשנה" ביוהכ"פ יוכל לבוא לגילוי פנימיות נפשו בדביקות לה', באופן שלא יצטרך לציווי לקיים רצון העליון.

אלא שבחנוכת המשכן ביום שמיני למילואים הי' זה באופן ד"וימותו", כלות

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org