103

וכיון שכבר שרתה שכינה בישראל, מה הי' חסר עוד בקדושת המשכן?

אלא דכשם שבעבודת האדם בעצמו ישנם שני אופנים ומדריגות, עבודת ה­קרבנות השייכת למזבח החיצון (חיצו­ניות הלב), שהגברא הוא מציאות בפ"ע ומקיים ציווי הבורא, ועבודת הקטורת שעל מזבח הפנימי (פנימיות הלב), שה­אדם מקיים ציווי הבורא באופן דקטורת, שמתקשר ומתדבק בבורא עד שנעשה דבר א' —

עד"ז הוא בהחפצא דהמשכן שיש בו ב' אופני ומדריגות קדושה והשראת ה­שכינה: א) "ירדה שכינה לישראל"^נב, היינו שהמשכן הוא ענין בפ"ע ובו יורדת השכינה; ב) שהבית מתקדש, שהשראת השכינה וקדושה בבית אינה באופן שהם ב' דברים נפרדים שמתקרבים, אלא שהקדושה היא בעצם וגוף הבית^נה.

וי"ל שהם שתי המדריגות ב"אש" ש­ירדו מאת ה':

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל על ה­מזבח את העולה ואת החלבים גו'", הוא זה שירדה השכינה לישראל, שזה בא ע"י עבודת אהרן, כדיוק לשון רש"י^נ "אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם", היינו על ידי עבודת הקרבנות שבחוץ — מזבח החיצון;

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם"^נו — זהו שנתקדש הבית, וזה בא (לא ע"י קרבנות — עבודה בחוץ, חיצוניות הלב, אלא) ע"י הקטורת^נז דנדב ואביהוא "ו­יקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם", התקשרות ודביקות בה' שלמעלה מציווי.

ולכן אמר משה "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך", לפי שראה שע"י עבודתו ועבודת אהרן עדיין לא נתקדש הבית בתכלית השלימות, וע"ד מ"ש רש"י לפנ"ז^נ "שכל ז' ימי ה­מילואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמין כו', לכך אמר להם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אלי­כם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם", ועד"ז גם על ידי אהרן ש­פעל השראת השכינה עדיין לא "נתקדש הבית" בתכלית;

דוקא נדב ואביהוא, שעבודתם היתה בקטורת שלמעלה מציווי, תכלית התקש­רות ודביקות בה', פעלו שיתקדש הבית — ולכן "עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך", כי הם דוקא היו "מיודעיו של מקום" שע"י נתקדש הבית.

ז. עפ"ז יש לבאר גם לפירוש ה­אוה"ח מה שנכתב כאן דוקא ע"ד (מעלת עבודת ו)מיתת בני אהרן שהיתה באופן

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org