17

אמיתת מציאותו היא נפשו האלקית^מג, שהיא חלק אלקה ממעל ממש^מד, וגם בשעת החטא היתה באמנה אתו^מה, ועי"ז גופא מתגלה ומתעוררת בו נפשו ה­אלקית, ושב מחטאו ומתקרב לה' ביתר שאת כו'.

וי"ל, דשני אופנים אלו, בכללות, הם ב' ענינים הנ"ל — העבודה בבחי' זכר והעבודה בבחי' נקבה:

האופן הא', שיחשוב האדם שראוי לו שישפך דמו וישרף כו', ה"ז ענין של תוקף וחוזק, דברים קשין כגידין, שמ­בטל את עצמו; ואילו האופן הב' הרי עיקר תוכן ההתבוננות הוא במעלתו, ע"ד נפשו האלקית הנמצאת בו ותמיד קשורה ומחוברת עם הקב"ה וכו', ובערך להנ"ל היא העבודה דבחי' נקבה, לשון רכה.

וע"פ זה יובן מדוע חטאת באה נקבה ואשם בא רק מן הזכרים — כי חטאת באה על השוגג, אשר לזה מספיק שית­בונן שהחטא בא מהתגברות נפשו ה­בהמית, ואילו מציאותו האמיתית היא טוב כו'; משא"כ אשם ש(לפעמים) בא גם על המזיד, מכיון שיצרו עומד בהתגב­רות ובגלוי כ"כ עד שאפשר ולפעמים בא בפועל שמחטיאו במזיד, לא די' ב­התבוננות בבחי' הטוב הצפון שבו בכדי לעוררו ולגלותו (ועד שיפעול בהאדם שיתקרב לה') וכו', כי מאחר שיצרו גבר עליו כ"כ ה"ז מורה שהטוב שלו הוא בהסתר גדול ביותר, ולכן זקוק לעבודה באופן של "זכר", היינו דברים קשים כ­גידין, לבטש^מג ולהכניע יצרו, כמרז"ל^מג "לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצר הרע"^מו.

ו. והנה כל זה הוא ע"ד הרגיל. אמנם יתכן לפעמים, ששני מינים אלה יתערבו ויתחלפו זע"ז, והיינו דזה שעבר עבירה בשוגג יהי' גרוע מהעובר עבירה במזיד. ולדוגמא, אם זה שעבר במזיד לא הי' זה לגמרי באשמתו, כ"א מצד חבריו כו' (כמאמר^מז "הרבה שכנים הרעים עושין") או מצד שנולד בטבע רע^מח וכיו"ב; משא"כ זה שעבר בשוגג הוא משום שלא השגיח ע"ע בעינא פקיחא^מט בעבודת ה­שם, לשעבד עצמו לבוראו, ובמילא בא לידי חטא בשוגג מחמת התגברות נפש הבהמית^נ.

ובזה מחדש הרמב"ם, ד"כל הקדשים אפשר שיתערבו מין במינו חוץ מן ה­חטאת עם האשם שאין האשם אלא מ­זכרי כבשים ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה":

בשורש וסיבת הדבר אמנם יתכן ה­דבר שיתערבו, והיינו דמצד הגברא יתכן דחטא שעליו מביא אשם אינו חמור כ"כ (בסיבת מעשה החטא), והחטא ש­עליו מביא חטאת חמור יותר (בסיבת מעשה החטא), ולכן יש מקום לומר שב­נדון כזה מספיקה לאשם עבודת ותנועת

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org