וי"ל, שענין זה בא לידי ביטוי לא רק בשוויות (ועד — בממון) שלהם — דחטאת בת דנקא (מעה) ואשם שתי סלעיםלג (מ"ח מעיןלד) — אלא גם בזה ש"אין האשם אלא מזכרי כבשים ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה"לה:
החילוק בין עבודה דבחי' "זכר" ועבודה דבחי' "נקבה" מובן בפשטות, זכר מורה על תוקף וחוזק, ונקבה — על רכות וחלישות (ע"ד "תשש כחו כנקבה"לו), וע"ד מ"שלז במתן כל התורה ומצותי' כולן — "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" ופרש"ילח "לבית יעקב אלו הנשים תאמר להם בלשון רכה ותגיד לבני ישראל עונשין ודקדוקין פרש לזכרים דברים הקשים כגידין".
והיינו דלהפעולה דקרבן חטאת (שהוא רק על השוגג) מספיקה עבודה בבחי' רכות (נקבה), ואילו בשביל אשם (הבא גם על המזיד) צ"ל עבודה בבחי' תוקף (זכר).
בין הטעמים שקרבן מכפר על החטא הובאו במדרשי רז"ל ובמפרשי התורה כמה טעמים וביאוריםמ, וביניהם שני טעמים עיקריים:
א) הרמב"ןמא ביאר "שיחשוב האדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלקיו בגופו ונפשו וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה כו'", שאז דוקא מכפר הקרבן.
ב) קרבן תוכנו קירובמב הכחות והחושים להקב"ה, והוא עי"ז דאדם כי יקריב — מכם קרבן לה', שמתקרב לה', וי"ל שהוא על ידי התבוננות בזה גופא, שזה שחטא ופגם והעביר את הדרך הוא בסיבת הנפש הבהמית ויצרו הרע, שאין זה מציאותו האמיתית של יהודי, כ"א