רמב"ם בארוכה (בהלכות תשובהכג), שיש שני סוגי שכר: (א) "סוף מתן שכרן של מצות" הוא "חיי העולם הבא", שרק חיים אלה ראויים הם להיות תכלית השכר על קיום התורה ומצוותכד. (ב) יעודים גשמיים, שאין הם סוף מתן שכרן של מצוות, וכל ענינם הוא רק כדי לאפשר לאדם לקיים את המצוות כדבעי (בלי בלבולים), "שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא".
וי"ל שבזה שונה מצות שבת משאר כל המצוות: "מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא", והיינו שהשכר בעוה"ז אינו כמו היעודים הגשמיים (שאינם אלא הסרת המניעה כדי לאפשר את קיום המצות וכו' כדבעי)כה, אלא השכר בעוה"ז הוא באותו האופן והגדר דהשכר הצפון לעולם הבא, והיינו שכר ממשכו.
וזהו מה שכתב הרמב"ם "כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא שנאמר אז תתענג על ה' גו'", שבפסוק זה מודגש, שהשכר על שמירת שבת בעוה"ז (אינו שכר הדומה ליעודים גשמיים שמצינו בכל התורה כולהכז, אלא) הוא שכר שגדרו הוא מעין עוה"ב, וכמפורש "אז תתענג על ה'", שזהו בדוגמת ומעין שכר דעוה"ב, ש"נהנין מזיו השכינה" (וכמ"ש הרמב"ם אודות "הטובה הצפונה לצדיקים. . חיי העולם הבא"כח, שהיא*28 מה ש"צדיקים יושבים כו' ונהנין מזיו השכינה", וכמבואר שם בארוכה)כט.
וגם בהמשך הכתוב "והרכבתיך על במותי ארץ", מבואר ומודגש שאין הכוונה כאן ליעודים גשמיים — "שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה (את התורה) כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב"ל, כי יעודים אלה הרי הם בגדר "ארץ", היינו דברים דארץ הלזו ה