שיחה ב

שיחה ב

א. "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת. ויען ראובן אותם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש"^א.

וכתבו המפרשים^ב בביאור דברי "איש אל אחיו" ומענת ראובן ע"ז, שלדעת האחים הי' יוסף חייב מיתה ע"פ תורה [וכפי שהאריכו^ג בהטעמים על זה], ולכן הדגישו בדבריהם ש"עיקר^ד האשמה היא. . שלא שמעו בהתחננו אליהם. . ולא הזכירו שבקשו להרגו לפי שחשבו שמ­צד בקשת ההריגה או המכירה וההש­לכה לבור אין עליהם אשמה". וע"ז ענה להם ראובן: "הלא^ד אמרתי אל תחטאו בילד, מאחר שהוא כילד ואינו בר עונשין עדיין בב"ד של מעלה א"כ אין לו משפט מות וא"כ יש בידכם שתי עבי­רות כי הקב"ה דורש מכם מדת האכ­זריות. . ונוסף על זה גם דמו הנה נדרש".

וצריך להבין: מהי התועלת שאותה רצה ראובן להשיג באמרו עכשיו, שיש בידם לא רק חטא האכזריות אלא גם החטא של "דמו גו'" (דזה שמכרוהו נח­שב להם כאילו שפכו דמו)? דלכאורה, מאחר שהשבטים עומדים ומתוודים כי אשמים הם ומצדיקים על עצמם את הדין — מה מקום לבוא עתה בדברים ה­מוסיפים עוד חטא על חטאם (שלכן — גם עונשם חמור יותר)?

— והרי כאשר מישהו נמצא באיזו צרה וצוקה ר"ל המביאתו לשבירת הלב ולהכרה שהוא עצמו גרם לזה במעשיו כו' — הנהגה אנושית מחייבת להשתדל לדבר על לבו ולנחמו^ד כו', ולא להיפך — להוסיף צער על צערו בדברים ה­מגדילים כובד אשמתו כו' — וכ"ש וק"ו, שאינה הנהגה המתאימה לראובן בכור ישראל, וכלפי אחיו!

ב. לכאורה אפשר לבאר כוונת ראו­בן בזה: כאשר האחים הביעו רק הכרת אשמתם שהיא הסיבה לצרתם ולכן הצ­דיקו עליהם את הדין^ה, אשר "א­ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"^ו וכו', וכמו שאמרו "על כן באה אלינו הצרה הזאת" — בא ראובן להוסיף, שלא די רק להצ­דיק את הדין על צרתם, אלא עליהם גם לעשות תשובה, והיינו שהצרה שבאה עליהם היא בכדי שישובו^ז. ובלשון ה­רמב"ם^ח ש"מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עלי' ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן. . וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעלי­הם".

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org