שיחה א
197
לחוד, אלא היא הוראה המשפיעה ופועלת בכל חלקי הנפש שהנהגתם תהי' בהתאם להוראת התורה.
וכ"ה בענין החכמות השונות הנצרכות להבנת (חלקים מסויימים של) התורה — שאצל איש ישראל, ענינן של חכמות אלו הוא כדי שיביאו לידי הוראה למעשה — לדעת כיצד לקדש החודש ולעבר השנה וכיו"ב.
ולכן בשנים כתיקונן אין מקום לקבל חכמות אלו מחכמי אומות — מאחר שבעצם גדר הגישה לחכמות אלו יש הבדלה בין ישראל לעמים.
ורק מצד חושך הגלות נוצר המצב שיש צורך "לשבור בר" מחכמי האומותעא,
אבל "באותו הזמן", בבוא משיח צדקנו, שוב יחזרו כל חכמות אלו לחכמי ישראל (ולא יצטרכו לחכמי האומות), והידיעה בהן תבוא מן התורה עצמה — כי "תרבה הדעה והחכמה"עב, ו"יהיו ישראל חכמים גדולים. . כיעג מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"עד, במהרה בימינו ממש.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Likkutei Sichos
- Volume
- כרך ל
- Id
- rh-rs3jq9xb
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.