129

גשמית, אלא שהם השלימות דארץ ועני­ני עוה"ז; משא"כ תוכן השכר ד"הרכב­תיך על במותי ארץ" היינו למעלה גם מהשלימות דעוה"ז (במתי ארץ), והוא ה­תענוג "על ה'", הנאה מזיו השכינה, ש­הוא למעלה מגדרי ארץ ותענוגי עוה"ז, כפי שהאריך בהל' תשובה שם^לא.

ד. וע"פ הנ"ל יבואר היטב הטעם ש­פירש כאן הרמב"ם את הכתוב לפי פשו­טו, ולא הביא דרשת רז"ל הנ"ל:

במס' שבת בא המאמר "כל המענג את השבת" בהמשך הסוגיא העוסקת (לא ב­מעלת כללות הענין דשמירת שבת, אלא) במעלות בענינים פרטיים דשבת: "כל ה­מקיים שלש סעודות בשבת ניצול כו'", "כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו", "כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כו' מוחלין לו", ועוד כיו"ב — ולכן הובאה שם דרשה דידן המבארת שכר מסויים ("נחלה בלי מצרים") על פרט מסויים בשבת ("המענג את השבת");

אבל הרמב"ם הביא כתוב זה בסיום וחותם כל הלכות שבת, כי כוונתו לענין כללי במצות שבת. ולכן נקט הרמב"ם ב­מעשה הגברא (שעבורו מקבלים השכר) "כל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כו'" (ולא רק "המענג את ה­שבת"), כיון שכוונתו לתוכן הכללי ד­שמירת שבת, לכל פרטי'. וכן סתם וכתב "מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא" (ולא נקט השכר ד"נותנין לו נחלה בלי מצרים") — כי כוונתו כאן (לא לשכר פרטי, אלא) להחידוש הכללי בשכר מצות שבת, ל­גבי שכר שאר כל המצות כולן, שעל ידי שמירת שבת מקבל האדם שכר ב­עוה"ז מעין השכר דעוה"ב.

ויש לומר, שלכן מדייק הרמב"ם "וכל השומר את השבת כו' ומכבדה ומענגה כפי כחו" (דלכאורה, היכן מרומז פרט זה בכתוב?): הטעם שמצות שבת מיוחדת מכל מצות התורה בזה ששכרה (האמיתי) הוא (גם) בעוה"ז, הוא מפני שעצם השבת (וקדושת שבת) הוי מעין עוה"ב^לב. והיינו, ששכר זה הוא בגדר תוצאה טבעית, שכ­אשר האדם מתאחד עם השבת, זוכה ב­דרך ממילא ל"מעין עולם הבא" בעוה"ז. ולכן מדייק הרמב"ם, ששכרו בעוה"ז ת­לוי בזה שהאדם "שומר את השבת כהל­כתה ומכבדה ומענגה כפי כחו", שבזה מודגש שיש אצל האדם שלימות קדושת שבת, הן מצד החפצא דשבת, שיש אצלו כל פרטי קיום מצות השבת, "שומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה", והן מצד הגברא — שמכניס בזה כל חיי נפשו ("כפי כחו")^לג, שאז השבת והאדם מתאחדים ביחוד גמור.

ה. בדרך זו יש לבאר גם המשך ה­ענינים בהלכה זו ברמב"ם:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org