Letter 5275

ב"ה, ט"ו אד"ש, תשי"ז

ברוקלין.

שלום וברכה!

...ובמ"ש בסיום מכתבו ווי ארויסצוקריכען, - כבר מלתי אמורה לכמה מאנ"ש, שהוא ע"י ההשתדלות דהפצת המעינות חוצה ככל הדרוש, שאז במדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה מתקשרים המשתדלים בזה למעלה הרבה ובד"מ נעמט מען ארויס מענינים הבלתי רצוים, וק"ל. וכשנמצאים במקצת עכ"פ למעלה מהשטח בו הורגלו, רואים איך שכל החילוקי דיעות והסיבות הגורמות לסכסוכים אפסים הם אפילו ע"פ שכל האנושי עד שמתפלאים איך זה מבלים במו"מ זה זמן של שעות ימים וחדשים ומושקעים בענינים כאלה, וק"ל. והוא ע"ד המבואר בנוסח ע"ח מה שחטאנו לפניך ביצר הרע, אשר ישנם ענינים שאפי' יצר הרע אין מסית עליהם עד כדי כך אין להם מקום באנושיות, אלא שמגרים היצר הרע ומחטיאים אותו יותר על מה שרוצה מצ"ע, וק"ל.

ויה"ר שסו"ס יבטלו כל העלמות והסתרים ולא רק שלא יפריעו אלא עוד יסייעו, שהרי התורה אומרת על חדש הפורים, והחדש - ז. א. כל ימי החדש - אשר נהפך להם וגו' לשמחה וגו' ליום טוב.

וענין נהפך, הרי תוכנו, אשר גם הענינים שאינם בטוב הנראה והנגלה, מסוגל הוא חדש זה להפכם לשמחה וליום טוב נראים לעיני בשר.

בברכה.

נ. ב.

בטח ניצלו ימי הפורים כדבעי, ויה"ר שיבש"ט בזה.

מסיבה נתעכב השילוח ובנתים נתקבלו מכתביו מימי יא, כד אד"ש ד, ו, ניסן. - וכנראה שעדיין ממשיכים בהנהגה הנ"ל.

בכל שעה ושעה נמשך, וגם בעוה"ז שלנו, צירוף חדש של שמות הוי' (ואדנ') שם המיוחד והעצם (והמגן שלו), שקדושתו גם כאן בגלוי (שלכן אסור להגה אותו בדיבור).

הצירוף מהוה את הזמן, ואם לאזן דאס ניט "פארפאלן גיין" ח"ו. ומנצלים אותו וממלאים אותו בתוכן "מתאים". וכמובן מאפס קצהו הנרמז בהפר"כ ובהמכ' של חבריו שי' וגם שלו!