226

מהענינים הבלתי­רצויים שבגלות, כדי שהאדם ישאר דבוק באלקים (כמקודם) גם במצב זה —

עיקר חידושו של יוסף הוא — כשמו — יוסף מלשון הוספה^מב, וכהפירוש^מג ב­פסוק^מד "יוסף ה' לי בן אחר", שענינו של יוסף הוא, שמהפך גם את "אחר" (היינו מי שאינו שייך לצד הקדושה), שיהי' "בן" להקב"ה. כלומר, לא רק שאינו מת­פעל מהמניעות ועיכובים שבגלות, אלא אדרבה, שהוא שולט עליהם עד שכוב­שם תחת ממשלת הקדושה.

[וע"ד דברי הרמב"ם בנוגע למלך המשיח, שתפקידו הוא לא רק "להחזיר מלכות דוד ליושנה. . (כדי שיהיו) חוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם"^מה עבור בני ישראל (ע"י שיבנה מקדש במקומו), דהיינו שבני ישראל יעבדו את השם בתכלית השלימות, אלא גם "יתקן^מו את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר^מז כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' וגו'"].

וכפי שהי' בפועל ביוסף במצרים, שהי' משנה למלך, ד"בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצ­רים"^מח, ויוסף שלט עליהם בפועל, "ו­יוסף הוא השליט על הארץ"^מט [וכמסופר בארוכה בסוף פרשתנו^נ שיוסף קנה המצרים ואת אדמתם, ועוד העבירם מק­צה גבול מצרים ועד קצהו וכו'], וכוונת יוסף היתה לא רק לשליטה גשמית, אלא^נא שיכירו את אלקי השמים ואלקי הארץ, ויקיימו שבע מצות ב"נ^נב, ועד ש­ארז"ל^נג — והובא בפרש"י על התורה^נד — שהכריחם שימולו את עצמם^נה.

ו. והנה ישנו הבדל יסודי בין שני ענינים אלו בשליחותו של יוסף למצרים — (א) נתינת כח בבני ישראל שעניני (מצרים) הגלות לא יפריעו אותם מדבי­קותם בה', (ב) השליטה על עניני הגלות — שיהיו נכנעים ועד שהם עצמם יהפכו לקדושה:

הענין הראשון, התוקף שעניני הגלות לא יבלבלו את בני ישראל מדביקותם בה', אף שמקורה מיוסף, מ"מ, על ידי יוסף נמשך כח זה בכל אחד ואחד מישראל באופן פנימי, עד שזה נקרא על שמו של כאו"א.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org