ד. ויש לבאר הטעם לחידוש זה שבקרבנות הנשיאים והאמירה לזכר שלהם:
חנוכת המזבח היא היסוד וההתחלה של עבודת כל ישראל במשך כל הדורותכח. וכידועכט דחנוכת המזבח ענינה כמו ענין החינוך, שכשם שהחינוך מעמיד את היסוד של כל עבודת המחונך במשך כל ימי חייול, כן ע"י חנוכת המזבח הועמד היסוד לעבודת המשכן, שהיא תכלית כל עבודת האדם (ובמשך כל הדורות)לא — "ועשולב לי מקדש ושכנתי בתוכם"לג.
ומטעם זה (א) כל השבטים השתתפו בחנוכת המזבח — כי בהם נכללים כל הסוגים (פרטיים) שבעבודת ה' (כנ"ל), (ב) הקרבנות לחנוכת המזבח הובאו ע"י הנשיאים דוקא — "כי הנשיא הוא הכל"לד (כל השבט שלו, ועי"ז — כל השבטים (בנ"י) כולם).
ועפ"ז מובן הטעם שעושים זכר לדורות לקרבנות הנשיאים (ע"י אמירת פ' הנשיאים ואי אמירת תחנון) — אף שההקרבה שלהם היתה חד פעמית, ולפני אלפי שנה, ובמקום וזמן מסויימים — כי קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח הי' ענין נצחי לכל הדורותלה, ענין הנמשך ומשפיע בפועל בעבודת כאו"א מישראל, כולל גם בחושך כפול ומכופל דהגלות — שמאירים "כל הניצוצין כו' להבין כו' כל ימי חיי כו' מעתה ועד עולם".
ה. ע"פ האמור לעיל (שקרבנות הנשיאים הם ענין נצחי הנמשך בכאו"א בכל הדורות) מובן, שמהענינים המיוחדים של חודש ניסן הוא — ההדגשה בענין (א) הנצחיות של נשיאי ישראללו, כי כל נשיא בדורו כנשיא הראשון בדורולז, (ב) ההתקשרות וכו' של כאו"א