"מקל" — כי עונש מלקות הוא ברצועהטז ולא הכאה במקליז; משא"כ בפרשתנו שהכוונה לשוטרים "הרודין את העם" שייראו מהשופט ויקבלו עליהם את דין השופט, צריכים (לפעמים) גם מקל. ואדרבה — רש"י מקדים "מקל" כי זהו סימן של "רדי'"יח.
— אלא שע"פ כהנ"ל יש להבין בגופו של ענין: מהו ההכרח (בפשש"מ) דצ"ל שני סוגי שוטרים: (המסופר בפ' דברים) "אלו הכופתין כו' על פי הדיינין" ושוטרים (דפרשתנו) "הרודין את העם. . עד שיקבל עליו את דין השופט"יט?
ג. ויש לומר הביאור בזה:
"שופט" בתורה (בדרך הפשט) אינו רק דיין הפוסק את הדין, אלא גם זה המבצע את הדין בפועלכ, וכמפורש לעיל בסוף פ' בלקכא, שאמר משה "אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו". ומפורש ברש"י שם "הרגו איש אנשיו — כל אחד ואחד מדייני ישראל הי' הורג שנים כו'". וכן לקמן בעונש מלקות מפורש בקראכב "והפילו השופט והכהו וגו'".
ועפ"ז מובן שא"א לפרש ש"שוטרים" כאן הם המבצעים את גזר הדין בפועל (כבפ' דברים) — שהרי זה נכלל בהציווי ד"שופטים. . תתן לך".
ואינו דומה ל"ושוטרים לשבטיכם" דפ' דברים, שפרש"י שהי' מינוי בפ"עכג על "הכופתין והמכין. . על פי הדיינין" — כי בכתוב שם לא נקראו הדיינים בשם "שופטים"כד (כ"א כנאמר "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים גו'"), ומובן דמש"נ אח"כ "ושוטרים לשבטיכם" יכול להתפרש על אלה המוציאים בפועל את הוראות הדייניםכה (ושניהם בשם "שופטים" יקראו — וכולם נכללו במש"נ בכתוב שלאח"זכו "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא גו' ושפטתם צדק גו'").
משא"כ בפרשתנו שנאמר "שופטים ושוטרים תתן לך", הרי שה"שוטרים" אינם בכלל "שופטים" —