א. איתא במס' ר"ה (קרוב לסופהא) "תנו רבנן תקיעות וברכות של ר"ה. . מעכבות, מאי טעמא אמר רבה אמר הקב"ה אמרוב לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה בשופר".
ופליגי רש"י ותוס' בפירוש דברי הברייתא "תקיעות וברכות. . מעכבות":
מפרש"יג שכתב "אם בירך ולא תקע", משמע, שהתקיעות מעכבות הברכות וכן הברכות מעכבות התקיעותד; אבל התוס'ה (וכן ברא"שו ור"ןז) פי' "תקיעות וברכות מעכבות זו את זו, היינו שהתקיעות מעכבות זו את זו והברכות מעכבות זו את זו, כשמברך מלכיות זכרונות ושופרות מברך שלשתן או לא יברך כלל, וכן תקיעות שברים תרועות אי בקי בשלשתן יתקע ואם לאו לא יתקע" — אבל אין הברכות מעכבות התקיעות, וכן התקיעות אינן מעכבות את הברכות.
[ועד"ז פליגי הרמב"ם והראב"ד, שהרמב"םח כ' להדיא ש"התקיעות אינן מעכבות את הברכות והברכות אינן מעכבות את התקיעות", והראב"ד השיג ד"של ר"ה מעכבות זו את זו", וכוונתו כדעת רש"יט, שהברכות מעכבות לתקיעות והתקיעות לברכותי].
ובפשטות נראה שפלוגתא זו תלוי' בפירוש המשך דברי הגמ' (הטעם על דין זה) "מ"ט כו' אמרו לפני. . מלכיות זכרונות ושופרות, מלכיות כו' זכרונות כו' ובמה בשופר".