178

ועפ"ז יש לומר, שזהו גם אחד מ­הביאורים בב' לשונות (לגירסת כמה מפרשים) שכתב הרמב"ם בנוגע למצוה ראשונה — שבסהמ"צ^לו כתב שמצוה להאמין ובספר היד^לז נקט "לידע" — שיסוד הדבר הוא באמונה, כי ב"אמיתת המצאו" אא"פ להיות השגה על בוריו כ"א רק ענין האמונה, אבל לאידך, בזה גופא מוכרחת הידיעה ("לידע"), שהאדם צריך להתבונן כפי שיד שכלו מגעת להבין ולידע גם בדברים אלו שלמעלה מהכרח שכלי^לח.

וזוהי גם כוונת הרמב"ם בנוגע לב­קשת משה (הנ"ל)^כו "ביקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ב"ה. . והודיעו ב"ה מה שלא ידע אדם לפניו כו' עד שהשיג מאמיתת המצאו כו'", שזה הי' באופן של השגה, היינו לא רק ראי' ואמונה, אלא בא בהשגתו של משה, וזה בא דוקא ל­אחרי בקשת משה^לט לידע אמיתת הקב"ה.

ו. ועפ"ז נמצא, שגם בענין הידיעה באלקות המביאה לידי אהבה ישנם אותם האופנים הנ"ל בענין האהבה:

בתחלה צ"ל אמונה פשוטה, "להאמין" באמיתת המצאו, שדבר זה הוא קרוב מאד לכל אדם, כי ענין האמונה ישנו בטבע כל איש ישראל, שהם מאמינים^מ בני מאמינים^מא.

אבל האמונה לחוד היא "דרך קצרה וארוכה", שעדיין אינה שוללת לגמרי דברים המונעים ומעכבים כו', כי אמונה מצד עצמה היא כמו דבר נפלא ורחוק מהנהגת האדם (וכנ"ל בענין "גנבא אפום מחתרתא כו'").

ולכן צ"ל גם היגיעה בשכלו של אדם, גם בענינים "שאין בנו כח לידע", דאע"פ שענין ההשגה (ובפרט בענינים אלו) דורש יגיעה רבה והיא "דרך ארוכה", הרי דוקא אז ה"ז "דרך קצרה", שנכנסים לעיר אלקינו בלי מניעות ועיכובים, כי הידיעה וההשגה פועלת על לב האדם, "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם"^מב.

ז. כשם שהוא בענין מצות ידיעת ה' בכלל, ועבודת הלב ("ועבדהו בלב ש­לם") — כן הוא בנוגע לגילוי תורת ה­חסידות, ד"את הכל עשה יפה בעתו"^מג, וכשבאה העת — ו"חשף ה' את זרוע קדשו"^מד, ו"חד משמי שמיא נחת"^מה, מורנו הבעש"ט נ"ע, שעל ידו נתגלתה תורת החסידות, היינו שהרזין דאורייתא, ש­מצד גדרי התורה הם בחי' רז וסתים, נמשכו ונתגלו על ידי הבעש"ט וצדיקי עולם, תלמידיו ותלמידי תלמידיו^מו, ועי"ז נמשך גילוי סתים דקוב"ה כפי שהוא ית' למעלה מגדר שכל האדם.

וסדר התגלות זו היא, שלראשונה נת­גלתה האמונה בפנימיות התורה, שב­כללות זוהי הדרך ד"צדיק באמונתו יחי'"^מז, "אל תקרי יחי' אלא יחי'", ע"י גילוי הנשמה של כאו"א מישראל^מח; אבל שלימות גילוי תורת החסידות, באופן שתהי' "דרך ארוכה וקצרה" (שאז נכנסים לעיר אלקינו בלי מניעות ועיכובים כו'), היא כאשר האמונה חודרת לשכלו של האדם, באופן ששכלו מבין ויודע את ה' בהתאם להאמונה, וכן גם במדותיו, שלא רק שלפי ערך השכל וההתבוננות מוליד בלבו אהבת ה' ויראת ה' (לא רק חיות בלב באופן כללי), אלא שגם אהבה ויראה זו קשורה עם הקב"ה, שלמעלה מטו"ד.

ודרך זו היא "דרך ארוכה וקצרה" בעבודת ה', כי דבר זה שהאמונה שמצד עצם הנשמה תחדור לכל כחות הנפש באופן פנימי, ה"ז "דרך ארוכה", אבל היא היא הדרך הקצרה והבטוחה להכנס ל"עיר אלקינו", כי לא נשארו שום דב­רים המונעים ומעכבים שיכולים להכשי­לו בכניסתו לעיר אלוקינו, כי כל כחות נפשו, חב"ד שבנפש וחג"ת שבו, וכן בחי' נה"י שבו, כולם חדורים באופן פנימי בחיות בעבודת ה', וא"כ האדם כולו בכלל ובפרט נכנס לעיר אלקינו.

ושלימות ענין זה יהי' "באותו^מט הזמן. . (כאשר) יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר^נ כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(משיחות ש"פ תזו"מ וש"פ אמור תשמ"ב)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org