א. עה"פא "כי פתוח תפתח את ידך לו" מפרש רש"י "פתוח תפתח" — "אפילו כמה פעמים", ולאח"ז עה"פב "נתון תתן לו" פירש — "אפילו מאה פעמים"ג.
והנה בספרי עה"פד לפנינו נאמר בשניהם "מאה פעמים"ה: "ומנין שאם פתחת פעם אחת אתה פותח אפילו מאה פעמים ת"ל כי פתוח תפתח את ידך לו. . ומנין שאם נתת לו פעם אחת אתה נותן לו אפילו ק' פעמים ת"ל נתון תתן"ו.
ובפשטות י"ל טעם פרש"י, פשוטו של מקרא — מקרא הראשון מלמדנו רק "כמה פעמים", והפסוק השני "נתון תתן" — בא להוסיף "אפילו מאה פעמים".
אבל צע"ק כי בפש"מ יש לפרש שבפסוק הראשון ("כי פתוח תפתח") מדבר (בעיקרז) בחיוב צדקה, ובכתוב השני "נתון תתן" קאי (בעיקר) במצות גמ"ח. כי פסוק זה בא בהמשך למ"שח "השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו גו'", שבנוגע לשנת השמיטה החשש הוא בשייכות לגמ"ח, כמ"ש לפנ"זט "וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו גו' לא יגוש את רעהו גו'", וע"ז ממשיך "נתון תתן אפילו כמה (מאה) פעמים" גם בגמ"חי.
ועד"ז מצינו במפרשיםיא שכתבו שב' הדרשות בספרי צריכי, "חד לנותן בתורת צדקה וחד למלוה בשעת דחקו, וקמ"ל שגם המלוה בשעת דחקו צדקה תיחשב לו אע"פ שחוזר ליפרע ממנו".
[יש עוד גירסאיב בספרי: "ומנין שאם פתחת פעם אחת שסופך לפתוח הרבה פעמים ת"ל כי פתוח תפתח את ידך לו"יג, ובפסוק נתון תתן "אין לי אלא פעם אחת מנין אפילו מאה פעמים ת"ל