99

"שמכין וכופתין"^יא. (ג) בפ' דברים נקט רק "ברצועה", וכאן מוסיף "במקל וב­רצועה"^יב.

ב. ולכן נראה לומר, דלפרש"י ה­"שוטרים" דהכא וה"שוטרים" דפ' דברים לאו היינו הך, אלא הם שני סוגי שוט­רים:

בפ' דברים קאי ב"שוטרים" שהם המוציאים בפועל את הוראת הב"ד, שהשופטים פוסקים מהו העונש, וה­שוטרים הם המענישים בפועל.

ובפרשתנו קאי בשוטרים שענינם לאיים על הנדון שיקבל עליו את דין השופט. היינו לא ביצוע הוראת הב"ד, אלא לכפות את הנדון שהוא יקבל על עצמו לקיים הוראת הב"ד (כגון מי שפסקו הב"ד שחייב לשלם ממון לחבירו ואינו רוצה לשלם, שהשוטרים כופים אותו לשלם הממון)^יג.

ובזה מבוארים חילוקי הלשונות בין שני פירושי רש"י הנ"ל:

בפ' דברים כותב שהשוטרים הם "הכופתין והמכין כו' על פי הדיינין", היינו, שהם מקיימים בפועל את הוראות פי הדיינין, ולכן כתב "אלו הכופתין והמכין ברצועה" — בהתאם לסדרו של עונש מלקות, שבתחילה כופתין את הנלקה^יד, ואח"כ מכים אותו ברצועה.

משא"כ בפרשתנו כותב רש"י שהשוט­רים הם "הרודין את העם. . עד שיקבל עליו את דין השופט", שזהו האופן השני שבשוטרים — שכופים את בעל הדין ("רודין את העם"), "עד שיקבל עליו את דין השופט". ולכן לא כתב כאן "על פי הדיינין" אלא "אחר מצותן", היינו שאין ענינם (רק) לבצע הוראת הב"ד ("פי הדיינין") אלא לכפות את הנדון לקבל עליו ציווי^טו (ומרות) השופטים (בכלל), ואם אינו רוצה לקבל עליו את ציווי השופט — הרי השוטרים "מכין וכופתין כו' עד שיקבל עליו את דין השופט".

ובזה מובן גם הטעם לשאר השינויים בלשון רש"י:

א) בפרשתנו כ' "מכין וכופתין" (ולא כבפ' דברים — "הכופתין והמכין") — כי כאן הכוונה לכפיית הנדון לקבל עליו את הדין, ולכן מונה רש"י שני אופני הכפי' מן הקל אל הכבד "מכין (ואם אין זה מועיל —) וכופתין" (היינו שאוסרים אותו כו').

ב) בפ' דברים נקט רק "רצועה" ולא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org