101

ולכן פרש"י כאן^כז שהכוונה לאלו "הרודין את העם אחר מצותן (של השופטים). . עד שיקבל עליו את דין השופט" — שרודים אלה אינם שייכים לעצם המשפט (לא לההוראה וגם לא להוצאת המשפט בפועל), אלא לרדיית העם שיפחדו מהשופטים ויקבלו עליהם את דינם, כנ"ל בארוכה.

ד. אלא שעדיין צריך ביאור — ל­אידך גיסא:

כיון שאפשר לפרש ש"שוטרים" הם "הרודין את העם" — מנ"ל לרש"י לפרש בפ' דברים ש"שוטרים" שם היינו "אלו הכופתין והמכין. . על פי הדיינין"? ובפרט שמצינו בכמה מקומות (כנ"ל) שהשופטים עצמם עושים את הדין בפועל, ומנ"ל לרש"י שהי' מינוי מיוחד על שוטרים כאלו?

ויש לומר, שרש"י מרמז ההכרח לפירושו, ביתור לשונו שם "ושוטרים — מניתי עליכם לשבטיכם אלו הכופתין כו'", דלכאורה, החידוש בפרש"י שם הוא^כג שהשוטרים הם מינוי בפ"ע (ולא שהדיינים שנתן "ראשים עליכם" הם הם השוטרים), והול"ל "ושוטרים — מניתי לשבטיכם", ומהי כוונתו בתיבת "עליכם" — והרי פשוט שהמינוי הוא על בנ"י?

אלא שבזה מרמז רש"י ההכרח להמשך פירושו "אלו הכופתין כו' על פי הדיינין":

אם ה"שוטרים" הם "הרודין את העם. . עד שיקבל עליו את דין ה­שופט", הרי אין תוכן מינוי זה — שררה על בנ"י^כח, כ"א סיוע להשופטים [דהיות שהמדובר בבעל דין שאינו מציית אליו, זקוק הוא לשוטרים שיאיימו על הבעל דין שיקבל את דין השופט] — וא"כ הול"ל בפסוק "ושוטרים ל(סייע) שופ­טיכם"?

ולכן פרש"י שהכוונה ל"אלו הכופתין והמכין. . על פי הדיינין" — שעפ"ז מובן שזהו מינוי על בנ"י ("עליכם"), כי הם שני חלקים במינוי השופטים (על בנ"י): א) אנשים חכמים גו' — שמורים לבנ"י את הדין, ב) השוטרים שמוציאים ועושים את הדין בפועל^כח.

ויש לבאר הטעם שבימי משה רבינו לא מצינו שימנו "שוטרים" לרדות את העם שיקבלו עליהם את דין השופט — כי (ע"ד הפשט^כח) בימי משה ממנה השופטים, לא הוצרכו לזה, לפי שבנ"י היו יראים מן השופטים ולא היו צריכים לשוטרים לאיים עליהם כו'; משא"כ בפרשתנו, שהוא ציווי לדורות, בכל מצב שיהי', לכן נצטוו למנות "שוטרים" — "הרודין את העם. . עד שיקבל עליו את דין השופט" (שיהיו מוכנים אם המצב דורש הנהגה של כפי').

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org