ולפי זה יש לבאר דעת וכוונת הספרי כאן ד"אין והי' אלא מיד" — דלשיטת הספרילא, מחדש הכתוב דשאני מצות בכורים (מכו"כ מצות התלויות בארץ) שאין חיובה מתחיל בסיומן של י"ד שנה של כיבוש וחילוק דכל ישראל, אלא כל יחיד ויחיד נתחייב בבכורים מיד לאחרי שכבש את חלקולב (ירושה וישיבה שלולג).
[ובזה יומתק לשון תנא דבי ר' ישמעאללד "הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה כו'", דהיינו "גבילה מלך (ד)כתיבלו כי תבוא אל הארץ וגו' וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך". ולכאורה אינו מובן — הרי גם בבכורים "פרט לך הכתוב. . לאחר ירושה וישיבה" (וכדאיתא בגמראכג דלחד מ"ד "הוה מלך ובכורים שני כתובים הבאים כאחד"), ומהו פירוש דברי תנא דבי ר' ישמעאל "פרט לך הכתוב באחד מהן"לז?
וע"פ הנ"ל בהסברת הספרילא י"ל שהתנא דר"י ודרשת הספרי עולים בקנה אחד, דשאני מצות בכורים משאר מצות התלויות בארץ (שנתחייבו בהן רק לאחרי י"ד שני כיבוש וחילוק), שהתורה הטילה את חיובה על כל יחיד ויחיד "מיד" (כשהוא מכיר את חלקו), והחידוש ד"פרט לך הכתוב (רק) באחד מהן (גבי מלך) לאחר ירושה וישיבה (כיבוש וחילוק) כו'"].
ד. אלא שביאור זה אינו מספיק ליישב לשון הספרי, כי מפשטות הלשון "והי' כי תבוא, אין והי' אלא מיד" משמע, שמיד בבואם לארץ נתחייבו בבכורים, ואילו לפי הביאור הנ"ל, שהחיוב חל על כאו"א מיד כשהוא מכיר את חלקו, נמצא, שלא חל החיוב אלא לאחרי שבע שנות כיבוש והתחלת (שנות) החילוק (שאז ניתן לו להכיר את חלקו).
ויש לומר בזה:
משנת"ל בדעת הספרי, שהתנאי ד"ירושה וישיבה" בבכורים הוא דין בנוגע כל יחיד ויחיד, דתיכף כשמכיר את חלקו מתחייב בבכורים, דלא כשאר מצות התלויות בארץ שלא נתחייבו בהם "עד שעה שקנו כולה" — אין הכוונה בזה