147

לאחר ביאה וכיבוש)^יט; וע"ד מש"נ לעיל בפ' ראה^כ "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ גו'" (וכפרש"י שם^כא דהיינו "ש­תחלקוה ויהא כל אחד מכיר את חלקו ו­את שבטו"), ולא נזכר שם אודות (ביאת^כב ו)כיבוש הארץ, ועד"ז בסוף הפרשה ה­קודמת — "והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב גו'".

וע"פ הנ"ל מתורץ בפשטות, כי כיבוש וחלוקת הארץ בכתוב כאן אינם (רק) תנאי במצות בכורים, אלא ציווי בפ"ע על הכיבוש והחלוקה, "וירשתה וישבת בה".

[ואין זה סותר לדברי הגמ'^כג שבזה בא ללמד שלא נתחייבו בבכורים עד לאחרי ירושה וישיבה (וכן פרש"י עה"פ "מגיד שלא נתחייבו בבכורים עד שכב­שו את הארץ וחלקוה") — כי זה נלמד מסמיכות הציוויים וסדרם — דמזה שה­כתוב חוזר על הציווי דכיבוש וחלוקת הארץ כאן, קודם לציווי מצות בכורים, ילפינן שאין חייבים בבכורים עד לאחרי קיום מצות כיבוש הארץ וחלוקתה].

אבל דוחק לפרש כן בספרי^כד, כי מ­לשונו בהדרשה שלאח"ז "עשה מצוה האמורה בענין"^כה משמע, שבכתוב זה עצמו אין ציווי (כ"א ענין), והמצוה היא (רק) "האמורה בענין" (בפסוקים של­אח"ז), מצות בכורים.

ג. ויש לומר הביאור בזה:

מש"נ "כי תבוא גו' וירשתה וישבת בה" — שהחיוב לא חל אלא "לאחר ירו­שה וישיבה" — יש לפרש בשני אופנים:

א) לאחרי ירושתם וישיבתם של כל ישראל, וכן מפורש בפרש"י בש"ס^כו ד"לאחר ירושה וישיבה" היינו אחרי י"ד שנה דכיבוש וחילוק (וכפרש"י עה"ת כאן, ד"לא נתחייבו בבכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה").

ב) כל יחיד ויחיד, מיד כשכבש (קנה) את חלקו נתחייב במצוה זו.

והנה בירושלמי^כז מפורש דלא נתחיי­בו במצות התלויות בארץ "אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו. . עד שעה שקנו כולה", ולא אמרינן ד"ראשון ראשון קונה ומתחייב"^כח (וכן הובאה בירושלמי^כט ברייתא דר' ישמעאל — "כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו"^ל) — כאופן הא' הנ"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org