146

אבל פירוש זה צ"ע, לכאורה, שהרי כתוב זה נאמר בסוף מ' שנה במדבר, כאשר כבר הגיע ממש זמן כניסת בנ"י לארץ (כמפורש לפנ"ז שהגזירה היתה למ' שנה בלבד) — ומהו החידוש ש"מיד יבואו לארץ"^י?

[בשלמא בכתוב דפ' בא^יא "והי' כי יביאך אל הארץ גו'", דאיתא במכילתא דרשב"י שם^יא "אין והי' אלא מיד" — הרי כיון שזה נאמר בהיותם במצרים, מתאים לפרש שהכוונה ב"והי'" היא לבשורה ש­"מיד יבואו לארץ" (כיון שהוא קודם גזי­רת המרגלים), וכדאיתא בספרי^יא "אילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ שנאמר^יב היום אתם יוצאים בחודש האביב והי' כי יביאך ה"א אל ארץ הכנעני, מיד".

אבל בפרשתנו, בדברי משה בסוף ארבעים שנה, איך שייך לומר^יג שבא לחדש (להבטיחם) דבר שהוא ברור ופשוט אצלם — ש"מיד יבואו לארץ"?].

ב. לכאורה יש לתרץ, שלפי דרשת הספרי, הרי כתוב זה ("והי' כי תבוא אל הארץ גו' וירשתה וישבת בה") אינו הק­דמה למצות ביכורים שנאמרה בפסוקים שלאח"ז, אלא הוא ציווי בפ"ע — על כיבוש הארץ וחילוקה^יד. דאף שכבר נצטוו בפ' מסעי^טו "והורשתם גו' וישבתם גו' והתנחלתם גו'", מ"מ נכפל כאן ה­ציווי עוה"פ. וזוהי כוונת הספרי "אין והי' אלא מיד", שחיוב זה של כיבוש (וחילוק) חל ומתחיל מיד בבואם אל הארץ, ואסור לדחות זה ללאח"ז^טז.

ועפ"ז יומתק עוד ענין בהכתובים כאן:

אם כל כוונת הכתוב כאן היא רק להגיד "שלא נתחייבו בבכורים עד ש­כבשו את הארץ וחלקוה"^יז — צ"ע, מדוע הוצרך הכתוב להקדים האריכות ע"ד ביאת וכיבוש הארץ — "והי' כי תבוא אל הארץ אשר ה"א נותן לך נחלה וירשתה" — דלכאורה הו"ל להזכיר רק ישיבת (חלוקת) הארץ (ומובן מעצמו שהיינו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org