שאינו לפי סדרן בפרשיות התורה (שתחלה נאמר פ' תפלין (בפ' בא), אח"כ פ' ציצית (בפ' שלח) ולבסוף (ולאחרי פרשתנו) פ' ק"ש (בפ' ואתחנן))כד; וכןכה לא כפי סדר עשייתןכו ע"י האדם, דאף שהמנהג הוא שלובשים ציצית בבוקר תיכף לאחרי נט"יכז, ולאח"ז קורין ק"ש, הרי ק"ש באה לאחרי הנחת תפיליןכח, וכדאיתא בגמ'כט "כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו כו'" (וכמובא במפרשי רש"י כאןל)?
ויובן בהקדם עוד שינוי בלשון רש"י ללשון המדרש: במדרשכא נאמר "הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות עמדו משנתן עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע וממליכים להקב"ה", וברש"י הלשון "כשהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש כו'". כלומר א) רש"י משמיט מ"ש במדרש "הן ישנים מן התורה ומן המצות". ב) מוסיף על לשון המדרש הקדמה כללית — "לחטוף את המצות". ג) משמיט תוכן מצות ק"ש המפורש במדרש "וממליכים להקב"ה".
ויש לומר, שג' שינויים אלה תלויים זב"ז:
במדרש שכתב "הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות", מדגיש שהשינה היא (גם) שינה רוחניתלא, שאינם ערים לתורה ומצות של הקב"ה, וה"עמידה" מ"שינה" זו כוללת גם ההתעוררות לתומ"צ, שמקבלים עליהם עול מלכות שמים, וזהו שממשיך במדרש "עמדו משנתן עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע וממליכים להקב"ה".
אבל ברש"י שכ' כפשוטו, עומדים משינת שחרית, היינו בזמן שאינם (חייבים ואינם) יכולים לקיים המצות, לכן תיכף כשעומדים הם מתגברים "לחטוף את המצות", היינו מצות בכלל, שכל המצות לא היו יכולים לקיימן בעת השינה.
ולכן כתבם בסדר זה דוקא, כי זהו לפי סדרן ביחס לכללות המצות:
תחילה "ללבוש ציצית", שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצותלב, וכמ"ש בפרשת ציציתלג "וראיתם אותו וזכרתם