א. כתב המחבר בשו"ע הל' ציציתא "עיקר מצות טלית קטן ללבשו על בגדיו כדי שתמיד יראה ויזכור המצות". ובמג"א שםב "ובכתבים (היינו כתבי האריז"ל), דטלית קטן דוקא תחת בגדיו".
ובפשטותג, חילוק שיטות זה הוא המקור לשינוי מנהגים שמצינו בלבישת ט"ק: הנוהגים ללבוש הט"ק על בגדיהם למעלה, אזלי כפסק המחבר בשו"ע; והלובשים הט"ק מתחת לבגדיהם, נוהגים כדעת המג"א ע"פ כתבי האריז"ל.
ובחילוק מנהגים זה בענין הבגד (הטלית קטן), יש עוד חילוק בנוגע להציציות — כמה מהלובשים הט"ק תחת הבגדים, נוהגין שיהיו הציציות מבחוץ.
ויש לעיין, אם מנהג זה שיהיו (רק) הציציות מבחוץ, הוא ג"כ ע"פ כתבי האריז"ל, היינו שע"פ האריז"ל הט"ק צ"ל מתחת להבגדים, אבל הציציות עצמן צ"ל בחוץ, או שזהו בכדי לחוש לפסק המחבר, אבל ע"פ האריז"ל — גם הציציות צ"ל מכוסות תחת הבגדים.
והנה מהמשך לשון המג"א "ונ"ל דצריך שיהיו הציצית מבחוץ כו'", אין לדייק לכאורה, שגם לה"כתבים" צריכין להיות מבחוץ — כי [מלבד זאת שי"ל שגם כוונת המג"א היא שיש להחמיר לצאת גם לדעת המחבר, הנה י"ל ש]עיקרד כוונת המג"א במ"ש "שיהיו הציצית מבחוץ" אינה שיהיו מחוץ להבגדים (באופן שיוכל לראותן תמיד), כ"א — שיהיו מחוץ להכנפות, וכהמשך לשונו שם "ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפות, ע"ד מ"ש בגמה אין ציצית אלא יוצא כו'" (וכן משמע בשו"ע אדה"זו שלא הביא מ"ש ב"כתבים" (כבמג"א), ומ"מ העתיק דברי המג"א בסעיף בפ"ע "צריך שיהיו הציצית מבחוץ שנאמרז וראיתם אותו ודלא כאותן שתוחבין אותו בהכנפות")ח.