א. מזה שהמרגלים נקראו (בפרשתנוא) בשם "עדה" והיו עשרה (כי יהושע וכלב לא היו בכללם), למדו חז"לב שכל עשרה מישראל בהצטרפם נחשבים "עדה"ג שלמה.
וצ"עד שמקור להלכה זו, במעלתה המיוחדת של "עדה" בעניני קדושה (ש"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה"ה) נלמד דוקא מהמרגלים (דכתיב בהוא "עד מתי לעדה הרעה הזאת")א?
ואף דדין של עדהו קדושה (ש"אין דבר שבקדושה פחות מעשרה") הוא שגם רשע "מצטרף למנין עשרה לכל דבר שבקדושה. . (כי) ישראל אע"פ שחטא ישראל הואז ובקדושתו הוא עומד ולא יצא מכלל ישראל"ח, אבל לכאורה אין זה טעם מספיק, כי [נוסף ע"ז שאת"ל (כפי שמשמע מפשש"מ) שהמרגלים היו בגדר מורדים בה' (כדברי כלבט "בה' אל תמרודו"), הרי אין זה פשוט להלכהי אם אפשר לצרף "מורדים" למנין עשרה לדבר שבקדושה, ומה גם כשכל העשרה הם "מורדים" — הנה] הלימוד ממרגלים ד"עדה" הוי עשרה — נוגע גם לדין "עדה" דסנהדריןיא ("ושפטו. . והצילו העדה גו'"יב) שהיא עשרה, שבזה פשיטא דאין רשע בכלליג.
וי"ל שזהו אחד מהרמזים בנגלה דתורה להמבואר בפנימיות התורה, שהמרגלים היו בדרגא נעליתיד. כלומר, לא