151

להתבונן באוניות שלהם ובעמלן שהם עוברים על דתו")^יח.

ועד"ז הוא בכתוב דידן "הן עם כלביא יקום וגו'": לפי "תרגומו" שמדבר ע"ד כיבוש הארץ "לא ישרי בארעה עד דיקטול קטול ונכסי עממיא יירת", הרי מדבר בעיקר עד"ז שהקב"ה יעשה עמ­הם. ולכן מקדים רש"י פי' המדרש "כש­הן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות כו'", היינו שמדבר ע"ד גודל המעלה במעשי­הם של ישראל^יט, ואשר זהו סדר תמידי אצלם^כ, בכל יום. ומזה מובן, שנוסף שאין שייך שבלעם יקללם ח"ו, הרי יתי­רה מזו "ראויים הם לברכה"^יב.

ג. ועפ"ז יש לבאר גם הטעם שבפי' הא' משנה רש"י מלשון המדרש:

במדרש אי'^כא "לא ישכב עד יאכל טרף כשהוא אומר ה' אחד נאכלין ה­מחבלין מפניו מלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובורחין, והוא נסמך בזכות קריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישן מפקיד רוחו ביד הקב"ה ואומר בידך אפקיד רוחי, וכשננער ממליך להקב"ה, השומ­רין בלילה מוסרים אותו לשומרי היום שנאמר כו'";

ואילו רש"י כותב "לא ישכב בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו כיצד קורא את שמע על מטתו^כב ומפקיד רוחו ביד המקום בא מחנה וגייס להזיקם הקב"ה שומרם ו­נלחם מלחמותם ומפילם חללים".

היינו, שרש"י מוסיף ומדגיש בהתחלת הפירוש "עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק כו'", שנוסף על שמעשה הקב"ה הוא בזכות פעולת האדם, הוא גם באופן שפעולת הקב"ה עצמה מתייחסת למעשה האדם.

ד. אמנם יל"ע בשינוי עיקרי ששינה רש"י מהמדרש בתחלת פירושו — דב­מדרש אי' "עמדו משנתן עומדים כאריות חוטפים קריאת שמע", ורש"י כותב "לחטוף את המצות ללבוש ציצית לקרוא את שמע ולהניח תפילין". ולפי פשוטו הביא רש"י כל המצות שעושה אדם ב­שחרית תיכף כשקם משנתו, ולא רק ק"ש. אבל יש להבין זה גופא, למה הוזקק רש"י להוסיף על דברי המדרש ולהביא גם "ללבוש ציצית" ו"להניח תפלין".

גם צריך להבין הסדר שבו מנה רש"י ג' מצות אלה — ציצית, ק"ש ותפילין^כג —

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org