80

שמשה הרגיש שלא היתה כוונת בנ"י ל­טובה (וכפי שניתן להבין גם מעצם אופן בקשת בנ"י, כפרש"י שם^יט שקרבו כולם "בערבוביא, ילדים דוחפין את הזקנים כו'") — מ"מ הסכים לבקשתם של ישראל (היפך רצונו — דמשה).

ומכיון שעכ"פ אנו רואים שעוד לפנ"ז לא נמנע מלשלחם (מאיזה טעם שיהי') אף שלא היתה כוונתם לטובה — א"כ שוב אין לשאול גם בנדו"ד למה לא עיכב שילוח המרגלים לאחרי ש"הרגיש משה שכוונתם לרעה".

אבל אאפ"ל כן — כי חילוק גדול ב­דבר:

בפירוש רש"י הנ"ל המדובר בבקשת בנ"י "נשלחה אנשים לפנינו", כי הם לא האמינו בטוב הארץ, ולכן לא הוטב ב­עיני השם כי "אני אמרתי להם שהיא טובה"; ובזה מובן הטעם שמשה הסכים לדבריהם, כי חשב שבראותם שאינו מ­פחד מלשלוח אנשים לראות את הארץ ה"ז גופא יוכיח לבנ"י שטובה הארץ, וב­מילא יחזרו בהם מרצונם זה.

וגם זה שהסכים משה לשלוח את ה­מרגלים אף לאחרי שראה שלא חזרו בהם בנ"י — אפשר להסביר, כי לכן בחר באנשים כשרים, "ראשי בני ישר­אל"^כא (וכלשון רש"י בפ' דברים^כב "מן הברורים שבכם, מן המסולתים שבכם"), שסמך עליהם שיראו את טוב הארץ וגם יביאו אתם מפרי הארץ^כג, ועי"ז יתברר לבנ"י בראי' מוחשית^כד שאכן טובה ה­ארץ מאד מאד, ואדרבא יתחזק אצלם הרצון לעלות לארץ.

אבל את"ל שמשה הרגיש באנשים ש­בחר בהם עצמם ש"כוונתם לרעה", הרי אין כל מקום לשלחם — ומדוע לא השתדל לעכבם^כה.

ולכן נ"ל ששני הדברים, "אותה שעה כשרים היו", ותפלת משה "י"ה יושיעך מעצת מרגלים" — מעיקרא אינם סותרים זל"ז, כדלקמן.

ג. ויובן זה בהקדים דיוק לשון רש"י^כו "י"ה יושיעך מעצת מרגלים", ועד"ז לקמן^כז גבי כלב מדייק רש"י ש­"נשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם". דלכאורה הי' מתאים יותר להשתמש בלשון המתארת את חטאם — כמו "דבה", כמש"נ^כח "ויוצי­או דבת הארץ גו'" [וכלשון רש"י עצמו בתחלת הפרשה, "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים לפי שלקתה על עסקי דבה כו'", וכן בהמשך הענין^כט "ל­הוציא דבה נתכוונו"], או "חטא המרג­לים"; ומדוע נקט רש"י לשון "עצה" דוקא^ל?

ויש לומר, שבדוקא נקט רש"י לשון זו, להדגיש, שאין כוונתו לומר שה' יושיעו מחטא המרגלים, כי עדיין ב­"אותה שעה כשרים היו" (ולא היו שיי­כים לחטא של "דבה"^לא וכו'), אלא רק

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org