79

במ"ש "אותה שעה כשרים היו" היא רק לזמן קצר ביותר^יב, משעת המינוי עד ש­"חזרו למשה למסור להם סימנים ב­ארץ"^יג [שבפשטות לא היתה שהיית זמן^יד בין התמנותם לדברי משה אליהם "עלו^טו זה בנגב גו' וראיתם את הארץ וגו'"].

ב) לפירושם הול"ל (לרש"י) "בעת התמנותם כשרים היו" וכיו"ב.

ג) ועיקר: אם "הרגיש משה שכוונתם לרעה" — מדוע עמד בבחירתו לשלוח מרגלים האלה ולא שלח אחרים תחתיהם שלא תהי' כוונתם רעה (שבודאי הי' זה בידו של משה)^טז?

[ומה שביארו במפרשים^יז (הטעם ש­משה התפלל על יהושע שינצל "מעצת המרגלים" אבל לא מנעו מלכת עמהם) כי סבר משה אולי יהושע וכלב יוכלו להחזירם ממחשבתם הרעה — אינו מ­יישב שאלה זו, דאיך יכנס בספק רעת כל בנ"י — מפני שאולי יצליחו יהושע וכלב להחזירם לטוב! — ובפרט שיכול לא לשלחם כל עיקר].

ב. לכאורה יש לשאול כעין שאלה זו על כללות ענין שילוח המרגלים, של­פרש"י, כבר בהתחלת הדבר ידע משה שאינו ענין רצוי ומ"מ לא נמנע מל­שלחם.

דהנה על הפסוק^יח "שלח לך אנשים" פרש"י "שלח לך — לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו^יט נשלחה אנשים לפנינו. . אמר (הקב"ה) אני אמרתי להם שהיא (ארץ ישראל) טובה. . חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה". שמזה יוצא, דאף ש­משה שמע מפי הקב"ה שאין צורך ב­שילוח המרגלים — מ"מ, דעתו של משה ("לדעתך") הסכימה לכך.

ומפורש הדבר עוד יותר בפרש"י לקמן בפ' דברים (עה"פ^כ "וייטב בעיני הדבר"), שהטעם שהסכים משה לשילוח המרגלים הוא רק משום שחשב "שמא תחזרו בכם כשתראו שאיני מעכב" (כה­משל שמביא שם מ"אדם האומר לחבירו מכור לי חמורך זה א"ל הן נותנו אתה לי לנסיון א"ל הן. . כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר הלוקח בלבו בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום מיד א"ל טול מעותיך ואיני מנסהו"), הרי להדיא, דאף

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org