ועוד ועיקר: א) הרי שריפת השדות (ומציאת הממון שעי"ז) אינה אלא סמוך לכיבוש הארץ*10, ב) אינה שייכת לנגעים.
ומטעם זה מדייק רש"י "בקירות בתיהם" — כי ע"י נתיצת בית מנוגע יכולים למצוא רק המטמוניות שבקירות הבית (שנותצים אותם), אבל לא מה שהוטמן בעומק קרקע הביתיא.
ועפ"ז יש לבאר גם השינוי שלפניו — "ממונם" (סתם) או "זהב" — דהא בהא תליא: במדרש מדבר אודות כל מה שהטמינו "בבתים ובשדות" ולכן נקט לשון כללי — "ממונם"; משא"כ בפרש"י, שנקט "בקירות בתיהם", מוכרח לפרש שהטמינו רק זהב, לפי שקירות הבית הם מקום צר ומוגבל מהכיל כל מיני ממון של כסף ונחושת בכמות שכדאית טירחת ההטמנה; משא"כ זהב, שגם כמות קטנה ממנו הוא הון רביב.
אבל שני שינויים הראשונים הנ"ל דורשים ביאור.
ב. ויובן זה בהקדים התמי' בדברי המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ. . ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם כו'" — דלכאורה:
מהי שאלת המדרש "וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ" — הרי מקרא מלא דיבר הכתוב, שבעת קריעת ים סוף "נמוגו כל יושבי כנען"יג, וכפרש"י שם ש"אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו"יד! וכמפורש גם בס' יהושעטו, שרחב אמרה לשני המרגלים "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ גו' וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם מצרים גו'".
[יש מפרשיםטז שזהו טעמו של רש"י ששינה מלשון המדרש (כנ"ל) וכתב "כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר". אבל דברי המדרש דורשים ביאור].
ויש לומר בפשטות, דאף שידעו הכנענים שעתידים בנ"י להכנס לארצם ובעת קי"ס כבר "נמוגו" מזה שבנ"י יבואו עליהם לכלותם כו', מ"מ אין זו סיבה שמאותה שעה יטמינו ממונם מפני