79

שונים של נגעים^טז, מ"מ דוחק גדול לו­מר שלזה נתכוון הכתוב בהקדמת "נגע צרעת כי תהי' באדם גו'" — כי (א) אז הו"ל לרש"י לפרשו (וע"ד פירושו להלן בפרשה לענין מכוה ושחין^יז, "וסימני מכוה ושחין שווים הם ולמה חלקם הכתוב לומר שאין מצטרפין זע"ז נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידונו כגריס")^יח; (ב) לזה מספיק שיחלקם הכתוב (בל' רש"י הנ"ל), ואין צורך ב­הקדמת פסוק שלם.

ג. ויש לומר, שטעם הדגשת הכתוב "נגע צרעת כי תהי' באדם והובא אל ה­כהן" ע"פ פשש"מ, הוא לא מפני איזה דין פרטי שנתוסף בפרשה זו, אלא מפני שבפרשה זו נתחדש דבר חדש וכללי בגדר ענין הנגעים, שלא נאמר לפנ"ז ב­דיני נגעי עור הבשר.

ויובן זה בהקדם, דהנה נוסף לדין סימן מחי' יש עוד דין עיקרי שנאמר בפרשה זו (כנ"ל)^יט — "ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני הכהן וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור הוא".

ודין זה כפי שנאמר בכתוב הוא כאשר "כלו הפך לבן" לאחרי שנטמא. אמנם לפני שנטמא, מפורש בתו"כ (בסוף הפרשה^כ): יכול הבא בכולו לבן בתחלה יהא טהור ת"ל הוא הוא טהור ואין הבא בכולו לבן בתחלה טהור אלא טמא.

וכן נלמד בתו"כ בתחלת הפרשה^כא מ­תיבת "באדם" — "להביא את הבא בכולו לבן שתהא המחי' מטמאתו, והלא דין הוא כו' (ומסיים) ת"ל באדם להביא את הבא בכולו לבן שתהא מחי' מטמאתו", ושוב למדו בתו"כ^כב "יכול הפורח מן הטהור יהי' טהור ת"ל הוא הוא טהור ואין הפורח מן הטהור טהור אלא טמא" (והיינו שיש לנו כמה לימודים לכולו לבן^כג, הבא בכולו לבן בתחלתו לענין ימי הסגר, הבא בכולו לבן בתחלתו ויש בו מחי' לענין החלט, פרח בכולו לאחר שנפטר מתוך הסגר או מתוך החלט)^כד.

אבל רש"י בפירושו עה"ת לא הזכיר כלום ע"ד פרטי דינים אלה, ולכאורה הוא תמוה; ובפרט שתיבות אלו "טהור הוא" מיותרות הן, וצריך ביאור ע"ז בפשוטו של מקרא, דלאחרי שאומר "וטהר את הנגע כולו הפך לבן" — מה מוסיף "טהור הוא"?

ד. ויש לומר הביאור בזה:

בשייכות לסימני טומאה דנגעים מצי­נו שינוי בפרש"י: בשער לבן כ' רש"י^כה "שער לבן סימן טומאה הוא גזירת הכתוב"^כו, ואילו בפרשתנו בסימן מחי' על הכתוב^כז "צרעת נושנת היא בעור

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org