בנות אלו אין בהם זמן קבוע בימי השנה כמו בקרבן הרגל ולכן אין מתאים כ"כ להזהיר בהם — הרי עכ"פ שייך זה בקרבן פסח שבא בי"ד ניסן בין הערבים, אבל לפני הרגל (שכבר למדו אודותו), שעליו להזהר מטומאה לפני זה בכדי שיוכל להקריב קרבנו.
ולכן צ"ל שגם בקרבן פסח (ועאכו"כ שאר הקרבנות) לא מסתבר לאצרוכי אזהרה מיוחדת שלא להיטמא משום חיוב ביאת מקדש והקרבת קרבנות, לפי שהאדם מוזהר ע"ז מצד החיובים האלה,
אבל מטעם זה אין צריכים קרא גם גבי רגל — ש"ובנבלתם לא תגעו" — כי ברגל הרי הוא מצווה ועומד להכנס לעזרה ולהביא קרבנות שלכל זה צ"ל טהוריח.
ג. ועוד ועיקר: לפי הפירוש דזה ש"בנבלתם לא תגעו — ברגל" הוא מטעם שכל ישראל חייבין אז להביא עולת ראי', נמצא שאזהרה זו היא רק בזמן שביהמ"ק קיים ולאלו שנמצאים בא"י (ובירושלים)יט.
ואת"ל שזוהי כוונת רש"י — לא הו"ל לסתום "ברגל" (ולסמוך על הכתוב לפנ"ז ולא יראו פני — וכנ"ל), אלא להוסיף תיבה אחת "בעלותם לרגל" וכיו"ב, שיהי' ברור שהאיסור הוא רק (בא"יכ ו)בזמן שביהמ"ק קייםכא.
ובפרט שתחלת כתוב זה "מבשרם לא תאכלו" הוא ציווי שחל בכל מקום ובכל זמן, הרי ודאי שהי' לו לרש"י לפרש בלשון ברור (שיהי' מובן החילוק דרישא וסיפא דקרא) — דאף ש"מבשרם לא תאכלו" הוי אזהרה בכל זמן ובכל מקום, הנה סיפא דקרא "ובנבלתם לא תגעו" היא אזהרה רק בזמן הבית.