בפשטות יש לומר, שכן היתה המציאות — שלאחרי קבלת דם החטאת לא עמדו בני אהרן בקירוב מקום לאהרןי ולכן היו צריכים להקריב (ולהוליך) אליו את הדם, משא"כ קבלת הדם של העולה (וכן של השלמים) היתה בקירוב מקום לאהרןי והיו יכולים להושיט את דם העולה (וכן אברי') אליו.
אבל עם שביאור זה מיישב השינוי בלשון הכתובים כאן — עדיין אינו מובן בתוכן הענין:
לעיל בתחילת פ' ויקראי, בדיני עולה, נאמר "ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח גו'", ובפרש"י שם "והקריבו" — "זו קבלה שהיא הראשונה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו (ש)שתיהן בבני אהרן". כלומר: לשון "והקריבו" כולל שתי העבודות של קבלת הדם והולכת הדםיא (דשתיהן הן בבני אהרן הכהנים דוקא). ועפ"ז תמוה, כיון שהכתוב כאן בא לתאר השתתפותם של בני אהרן בעבודת יום השמיני למילואים, מדוע גבי העולה (והשלמים) השמיט הכתוב ע"ד שתי עבודות אלו (קבלה והולכה) ואומר רק "וימציאו. . את הדם", דהיינו הושטת הדם לידו של אהרן?
בנוגע ל"הולכה" יש לומר, שע"פ פשוטו של מקרא, גם הושטת הדם (מיד ליד) נכללת בגדר "הולכה", שהרי בזה מקרב את הדם אל המזבח.
[ע"ד ההלכה יש מקום לשקו"ט אי הושטה זו יש עלי' שם הולכה, שהרי קיי"ליב שהולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה, ולדעת הרמב"םיג אפילו כשעומד בצד המזבח צ"ל הולכה ברגל (ובצפע"נ עה"תיד כתב, דזה שבני אהרן רק המציאו את הדם אכן "הוה שלא כדין"טו); אבל ע"ד הפשט לא מצינו שהולכה צ"ל ברגל דוקאטז, וכיון שכל ענין ההולכה למדים מתיבת "והקריבו", מסתבר שגם הושטה בכלל זה, מאחר שעי"ז מקרב הדם אל המזבח, כנ"ל].
אבל עדיין לא מתורץ בנוגע לקבלת הדם, שבפשטות לא נכללת בלשון "וימציאו". דרק בנוגע ללשון "והקריבו" אמרו ש"זו קבלה שהיא הראשונה"יז, וב