נמצאים חוץ למחיצתן — בגלות, גם כשעבודתם היא בתכלית המעלה והשלימות, הרי זה שנמצאים חוץ למחיצתן, בגלות — זה שנמצאים "בשדה" — ה"ה כ"טריפה", שאין להם שלימותנז אמיתית, החיותנח והחירות.
וזהו הרמז בדין זה, שבעת אמירת סדר קרבן פסח צריך האדם להרגיש, שהגם שמגבי' את עצמו למצב של גאולה וחירות רוחנית — ועד שזכה לעלי' באופן של "פסח", לשון דילוג וקפיצהנט, היינו עלי' שלא בערך כללס — מ"מ כיון שה"פסח" הוא "בשדה" ה"ז בגדר "טריפה", כיון שעדיין הוא בגלות,
ובמילא — "לא עלה לו", שבכל המעלות שישנן בקריאתו זו, הרי בהשוואה לדרגתם של ישראל בזמן הגאולה, באים לידי הכרה ש"לא עלה לו", שבדרגתו אין זה עלי' לו, אין זה בערך כלל להעלי' שלו האמיתית בזמן הגאולה.
וי"ל שזהו שמסיימים "עד שמביא אחר" — "אחר" למעליותא, כבהגדה — "אחר" שלמעלה אפילו משרף (עולם הבריאהסא), עבודה אחרת לגמרי (אצילותסב), שאינו בערך כלל להעבודה הקודמת, והיא העלי' שתהי' בהקרבת קרבן פסח בבית המקדש השלישי, "שיבנה. . במהרה בימינו אמן".