א) קריאת פרשיות הקרבנות שבתושב"כ מכפרת במקום הקרבן — כמרז"ל במס' תעניתכ ומגילהכא "במהכב אדע כי אירשנה אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כו' אמר לו לאו. . קחהכג לי עגלה משולשת. . אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שביהמ"ק קיים בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עוונותיהם".
ב) העסק בתורה (ובפרט בהל' קרבנות) הוא כהקרבת הקרבן — כמרז"ל הנ"ל (בסוף מנחות) "ת"ח העוסקים בתורהכד. . מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי. . כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב כו'".
ג) זה שתפלות במקום קרבנות תקנום.
ויש לומר שהם ג' גדרים שונים:
א) זה שקריאת סדר הקרבנות בתושב"ככה היא במקום הקרבן — היינו לענין התוצאה (ה"נפעל"), שע"י קריאת פרשת הקרבנות בתושב"כ מכפר הקב"ה לישראל כמו שמכפר להם ע"י קרבנות.
ב) זה שעסק התורה (בתושבע"פ), ובפרט בהלכות*25 עבודה וקרבנותכו, נחשב כמו הקרבה והקטרה — היינו (לא רק בנוגע להתוצאה, אלא) גם בנוגע להפעולה דהקרבה והקטרהכז, דהוי כיש כאן מעשה הקרבה.
אבל מ"מ, זה שהעסק הוא כאילו יש כאן מעשה הקרבה היינו רק שנחשב כאילו האדם (הגברא) עשה מעשה דהקרבה והקטרה, אבל אין זה שייך להחפצא, שאין כאן מעין חפצא של קרבןכח.
ג) אבל זה שתפלות במקום קרבנות תקנום — י"ל ששייך לחפצא דההקרבה,