25

בענין הכלים שע"י דבקותם והתאחדות האור בהם הרי גם הם בבחי' קיום עצ­מי" (כמו האור^נה), שמזה מובן, שהקיום הנצחי של קדושת המקום הגשמי וכל כליו שהשתמש בהם (הצדיק) — ל"צרכי העבודה" — הרי "גם לאחר עלותו מחיי הגופות" הוא ע"ד ובדוגמת הקיום העצמי (ונצחי) של הכלים דעשר ספירות (מצד ביטולם והתאחדותם עם האור).

וי"ל יתירה מזו — שזהו (לא רק ב­דוגמת, אלא) אותו הענין ממש, היינו ש­הקיום הנצחי ש"במקום התורה והעבודה של צדיק כו' וכל כליו שהשתמש כו'" הוא באותה הדרגא של קיום נצחי ד­כלים של עשר ספירות (דעולם האצי­לות). וי"ל שזה מובן גם ממש"כ בתניא^נו בביאור מחז"ל^נז "האבות הן הן המר­כבה", שבכל עניניהם היו מרכבה ד­אצילות, שעד"ז בצדיקים ונשיאים שהם דוגמתם.

ז. המורם מכל הנ"ל — שחיי הצדיק הם נצחיים^נח, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם — בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו') — וכדיוק הלשון "קדושה לא זזה ממקומה"^נט, המקום הגשמי ב"חדר אביו" (נוסף על המקום הרוחני — מעלה ומדריגה^ס) — כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עני­ניו (גם במקום ובכלים שהשתמש בהם לצרכי העבודה^סא); וכדברי המאמר "ה­מקום שבו למד ועסק בתורה וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה קדושתו עליהם".

ויתירה מזו: קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחרי הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק הש­תמש בהם בפועל, נשמה בגוף; וכמובן מהסיפור הנ"ל — ש"נכנס לחדר אביו. . והיו עוד סדרי החדר כמו שהיו בחייו כו' ונכנס לבוש בחגורה ועמד אצל ה­שולחן למול כסא שבתו, ושפתיו נעות כמדבר, ובכה הרבה" — היינו "כמו שהי' בחייו" כשהי' נכנס ליחידות [שי"ל שענינה — התאחדות של ה"יחידה" של הנכנס ליחידות ושל ה"יחידה" של הרבי] — בחיים חיותו של אדמו"ר מהר"ש!

וע"פ פתגם אדמו"ר נ"ע הנ"ל "איך גיי אין הימל, די כתבים לאָז איך אייך" — מובן, שע"י ההתקשרות לנשיא הדור — ע"י ה"התקשרות" עם כתביו, ספריו וכו', שבהם הכניס את עצמו כנ"ל — נמשך מהקיום העצמי והנצחי של קדושת הצדיק והנשיא, לכל ההולכים "בדרך^סב

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org