הם היוו "עם" מבחינות רבות ביותר, עד כדי כך שהיו "מצויינים", שונים מן המצריים בלשונם לבושםקט וכו', עד כדי כךקי שהיו אפילו בארץ נפרדת, ארץ גושן, אבל יחד עם זאת היו משועבדים ו"בלועים" בין המצריים — עד כדי כך שהי' נדמה שגם בדברים עיקריים הם "בקרב גוי", כמו המצריים.
וברגע הגאולה — נתקיים "לקחת לו גוי מקרב גויקיא", בנ"י נלקחו "לו", אל הקב"ה ועל-ידי הקב"ה, להיות לו — "גוי", מתוך מצב של עבדות עמוקה עד לחירותקיג נעליתקיב ביותר, עד כדי להיות עם ה', מוכנים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בחיי יום יום.
* * *
כמו בכל ענין של תורה ומצוות, הרי נוסף ללקח הכללי יש כאן גם לקח והוראה לכל יחידקיד, למשפחה ולכל — העם היהודי.
אחת ההוראות העיקריות לכל אחד ולכל אחת — היא:
חג הפסח מזכיר ומלמד להשתחרר מהשתעבדות ל"עבודה זרה", עבודתה של הסביבה הזרה, ולהיות בן חורין, חירות אמיתית על-ידי חיים לפי ההוראות של תורתנו, תורת חיים, תורת אמת:
"משכו" — למשוך עצמו, לסגת ולהתנער מכל דבר שהוא "עבודה זרה", זר לתורה וליהדות.
"וקחו" — ולקחת, הרבה יותר ועמוק יותר, תורה ומצוותקטו, ובאופן שכל ההתנהגות, עד פרטי פרטים, תהיה בהתמסרות מוחלטת אל הקב"ה: "ראשו על כרעיו ועל קרבוקטז", הכל, מן הכח הנעלה ביותר (הראש, השכל) עד לכוחות הנמוכים ביותר (המעשה), נעשה ל"קרבן פסח לה'", חדור באותה אש (אש דקדושה), הבוערת תוך כל כולוקיז,