לב להעיר שכללות מצות פרה אדומה מובנה — תבוא אם ותקנח צואת בנה (תנחומא חוקת ח. במדב"ר שם פי"ט, ח. רש"י עה"ת בסוף פ' פרה אדומה (בשם ר"מ הדרשן)), משא"כ זה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורין (תנחומא ובמדב"ר שבהערה 3).
ח כ"ה הלשון בתרגום קאפח. ובהעתקת תיבון בשינויים קלים.
לג בפשטות הענין של ציווי (רצון), בלי טעם ותכלית (ובהעתקת תיבון "למצוה לבד"). וראה הערה הבאה.
לד במו"נ שם ממשיך "ודע כי החכמה גרמה שיהו שם פרטים שאינם ניתנים להטעמה, וכאילו הוא דבר נמנע בעצם המצוה. . כי אמרך למה נעשה זה כבש ולא נעשה איל, אותה השאלה עצמה מתחייבת אלו נאמר איל במקום כבש, והרי יש הכרח במין כל שהוא. . וכאלו שזה דומה לטבע האפשרי אשר לא יתכן בלעדי אחת האפשרויות, ואי אפשר לשאול מדוע נעשה האפשרי הזה ולא נעשה זולתו מן האפשריות, כי שאלה זו מתחייבת אלו הי' הנמצא במציאות האפשרי השני במקום זה".
לה" — ממשיך, שכל זה הוא רק בנוגע לכללותלב ח לג לד
לה והיינו דנוסף ע"ז ש"החוקים הן המצוות שאין טעמן ידוע" (שמזה מובן שהם בגדר טעם) — יש ב(כמה) חוקים ענין שאינו בגדר טעם כלל.*
* ומה שהרמב"ם שולל (במו"נ שם) דברי האומרים ש"כל המצוות תוצאת הרצון המוחלט" — י"ל כוונתו שאין לומר שהציוויים אינם אלא רק רצון בלבד בלי שום טעם כלל, אבל גם להרמב"ם שרש ענין המצוה הוא רצונו ית', אלא שאח"כ נתלבש בטעם (והרי גם בחסידות מבואר בארוכה הטעם בחוקים ע"פ סוד — ואפילו בפרה אדומה, ראה בארוכה לקו"ת פ' חוקת ובכלל דרושי פרה אדומה במאמרי רבותינו נשיאינו). וראה סה"ממלוקט ח"ב ע' נונז.
לה
לב להעיר שכללות מצות פרה אדומה מובנה — תבוא אם ותקנח צואת בנה (תנחומא חוקת ח. במדב"ר שם פי"ט, ח. רש"י עה"ת בסוף פ' פרה אדומה (בשם ר"מ הדרשן)), משא"כ זה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורין (תנחומא ובמדב"ר שבהערה 3).ח כ"ה הלשון בתרגום קאפח. ובהעתקת תיבון בשינויים קלים.לג בפשטות הענין של ציווי (רצון), בלי טעם ותכלית (ובהעתקת תיבון "למצוה לבד"). וראה הערה הבאה.לד במו"נ שם ממשיך "ודע כי החכמה גרמה שיהו שם פרטים שאינם ניתנים להטעמה, וכאילו הוא דבר נמנע בעצם המצוה. . כי אמרך למה נעשה זה כבש ולא נעשה איל, אותה השאלה עצמה מתחייבת אלו נאמר איל במקום כבש, והרי יש הכרח במין כל שהוא. . וכאלו שזה דומה לטבע האפשרי אשר לא יתכן בלעדי אחת האפשרויות, ואי אפשר לשאול מדוע נעשה האפשרי הזה ולא נעשה זולתו מן האפשריות, כי שאלה זו מתחייבת אלו הי' הנמצא במציאות האפשרי השני במקום זה".לה והיינו דנוסף ע"ז ש"החוקים הן המצוות שאין טעמן ידוע" (שמזה מובן שהם בגדר טעם) — יש ב(כמה) חוקים ענין שאינו בגדר טעם כלל.* * ומה שהרמב"ם שולל (במו"נ שם) דברי האומרים ש"כל המצוות תוצאת הרצון המוחלט" — י"ל כוונתו שאין לומר שהציוויים אינם אלא רק רצון בלבד בלי שום טעם כלל, אבל גם להרמב"ם שרש ענין המצוה הוא רצונו ית', אלא שאח"כ נתלבש בטעם (והרי גם בחסידות מבואר בארוכה הטעם בחוקים ע"פ סוד — ואפילו בפרה אדומה, ראה בארוכה לקו"ת פ' חוקת ובכלל דרושי פרה אדומה במאמרי רבותינו נשיאינו). וראה סה"ממלוקט ח"ב ע' נונז.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org