ולכאורה צריך ביאור: זה שלא הביא בס' זמנים דיני הקרבת העומר ושתי הלחם והקרבת קרבנות דכל המועדים ש"בפרשת המועדות", מובן, כי הרמב"ם סדרם לפי ענינם בספר עבודה וקרבנות; אבל בנוגע לדיני עצם המועדים והרגלים, מכיון שתוכן ספר זה הוא כשמו "ספר זמנים" — "מצות שהן בזמנים ידועים" — במה גדול כוחם של טעמים הנ"ל במגיד משנה לסדר את ההלכות של המועדים באופן שונה מכפי שהמועדים סדורים בתורה שבכתב (ובמשנה)?
גם צריך ביאור במה שאיחר הלכות קידוש החודש לאחרי כל הלכות המועדים — קרוב לסוף ספר זמנים. ובפרט שקביעות כל המועדות תלוי' בקידוש החודש, וכמ"ש הרמב"םטו "מצות עשה מן התורה על בית דין שיחשבו וידעו כו' וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום הוא ראש חודש כדי שידעו באי זה יום הן המועדות שנאמרטז אשר תקראו אותם מקראי קודש"יז, וא"כ הו"ל להרמב"ם להקדים הל' קידוש החודש לפני כל הלכות המועדים שבספר זמנים (דהיינו גם לפני הל' שביתת עשור)יח, וכמו שהוא בתורה שבכתב, שלפני פרשת המועדות מקדים הפסוקים "אשר תקראו אותם מקראי קודש" (הנ"ל ברמב"ם), "אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם"יט.
ויתירה מזו: במנין המצות בריש ספר היד (ועד"ז בספר המצות) אכן מונה הרמב"ם המצות לפי סדרם בשנה, וכסידורם בתורה שבכתב בפרשת המועדותכ, מתחיל משבתכא, ולאח"ז המצוות דפסח ביחד עם מצות השביתה שבוכב, ספה"ע, שביתה דשבועות, ר"הכג ויוהכ"פ (והתענית בו), שביתה בא' וח' דסוכות,