113

שאם זו היתה כוונת הרמב"ם הו"ל ל­הביאו תיכף בתחילת הל' גזילה^יב, או בסופן, כדרכו בכגון דא^יג), אלא בקשר לההלכה^יד ע"ד תקנת השבים. ועכצ"ל שס"ל שחומר זה באיסור גזילה ("כאילו נוטל נשמתו כו'") הוא ענין להלכה. וא"כ למה לא הביא שזהו גם בחמס וע"י גרמא (וכן, דהוי כאילו נוטל נפשות בניו ובנותיו)?

ב. ויובן זה בהקדים ביאור טעמו של דבר, שהגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו. דהנה התוס' כתבו במק"א^טו, שהוא "משום דפעמים רעב כבד ואין לו במה לקנות". והיינו, שדין זה שהגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו איירי כשהנגזל חסר "כל כך", שבמצב של "רעב כבד" הי' קונה בפרוטה זו^טז חיי נפשו^יז, ונמצא שה­גזילה יכולה להביא לידי נטילת נשמה בפועל.

[ומובן, שאין מסתבר כלל לומר, ש­כוונת התוס' היא, דהיות שלפעמים יתכן מצב (שאינו שכיח כלל) שהגזילה מביאה לידי נטילת נשמה ("רעב כבד ואין לו במה לקנות"), לפיכך נחשב "כל הגוזל. . פרוטה כאילו נוטל נשמתו"!

זאת ועוד: כוונת התוס' בזה היא ליישב דברי הגמ'^יח "גדול אונאת דברים מאונאת ממון", ומפרש ר"א "זה בגופו וזה בממונו" — אע"פ ש"הגוזל לחבירו שוה פרוטה כאילו גזל נשמתו", כי זה ד"הגוזל לחבירו כו' — היינו משום ד­פעמים רעב כבד ואין לו במה לקנות אבל יש הרבה בני אדם שאינם חסרים כל כך". ומוכח מזה שס"ל להתוס', ש­דברי ר"י "כאילו נוטל נשמתו" לא נאמרו בכל גזילה^יט, ואדרבה, אצל "הרבה בני אדם" לא שייך לומר כן, ולכן "גדול אונאת דברים מאונאת ממון. . זה בגופו וזה (רק) בממונו"].

אבל אי אפשר לפרש כן בדברי ה­רמב"ם, הכותב בפירוש "כל הגוזל את חבירו כו'", שמשמעו שזהו בכל האו­פנים^כ.

[ובדעת התוס' לכאורה צריך לומר, שלפניהם היתה הגירסא "הגוזל לחבי­רו", ולא "כל הגוזל כו'", וכן הועתק להדיא שם^כא "והא דאמרינן פרק הגוזל בתרא הגוזל לחבירו כו'"].

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org