171

חסידות, והוזקק להוראה מפורשת מרבו­תיו ש"אדרבה, לכשתצא תאמר יותר"?

ב. ויובן זה בהקדים ביאור דברי ה­אריז"ל^ז ש"דוקא בדורות אלו^ח האחרונים מותר ומצוה^ט לגלות זאת החכמה" — אף שבדורות הראשונים היתה חכמת הקבלה "נסתרה^י. . ונעלמה מכל תלמידי חכמים כ"א ליחידי סגולה ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים כדאיתא ב­גמ'^יא"—

דלכאורה: מכיון שהורו חז"ל ש­"דברים שהן כבשונו של עולם ("סתרו של עולם") יהיו תחת לבושך"^יב, וע"פ דין הגמ'^יא יש כמה תנאים והגבלות באופן גילוי חכמה זו (וכן נפסק להלכה ב­רמב"ם^יא) — איך הותר בדורות אחרונים "לגלות זאת החכמה"?

והביאור בזה — ובהקדים:

מובן, שהתנאים וההגבלות בלימוד חכמת האמת אינם מפני איסור מצד ה­חפצא דתורה (שחלק זה שבתורה — צריך בעצם להיות בהסתר), אלא מפני חסרון בהגברא, דכיון שרוב בנ"א אינם יכולים לעמוד על דברים אלה, לכן לימוד זה עלול להביא לידי היזק (ע"ד "לא^יג זכה נעשית לו כו'"). אבל מצד ה­חפצא דתורה, הרי חכמה זו היא חלק מ­תורתנו הקדושה השייכת לכאו"א מישר­אל — "מורשה קהלת יעקב"^יד, וכל אחד ואחד מישראל חייב ללמוד אותו^טו (כמו שמחוייב ללמוד שאר כל התורה כולה).

ובפרט ע"פ דברי הרמב"ם בסוף ספר היד^טז, וז"ל: "ובאותו הזמן. . לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ו­יודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר^יז כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". הרי להדיא, שבימות המשיח יהי' עסק כל העולם לדעת את ה', היינו ש(עיקר) עסק התורה אז^יח לא יהי' בלימוד הלכות התורה הנגלות לנו ולבנינו, אלא בידיעת הבורא, "דברים הסתומים", וזה יהי' "עסק כל העולם", ובאופן ד"כמים לים מכסים", ומובן שלא יהיו ההגבלות ד­"אין דורשין. . (אפילו) ביחיד אא"כ כו'"^יט.

ולכאורה ה"ז היפך פסק הרמב"ם עצמו ע"ד התנאים וההגבלות בלימוד חכמות אלו (והרי גם בימות המשיח לא תתבטל שום הלכה כו' מהלכות התורה)? ועכצ"ל, שכל האיסור מלכתחילה אינו אלא מפני שבזמן הזה אא"פ לרוב בני אדם לעמוד על חכמות אלו, ולכן קבעה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org