הרי תמוה ביותר, איך מתאים לומר שנמחלו עונותיו של עשו — והלא לא עשה תשובה אלא "הוסיף רשעה כו'"?
לכאורה י"ל שמהאי טעמא נרמז זה בשם אשתו — "מחלת" (ולא בשמו של עשו) — כי בנדו"ד נמחלו עונותי' של מחלת אשת עשו, כי רק היא עשתה תשובה בעת הנישואיןמא.
אבל עדיין יש להבין מאי טעמא מרמז הכתוב דבר זה בנשואי עשו דוקא?
יש מפרשיםמב, ד"ממה שנמצא לימוד זה בהך קרא למדנו דאע"ג דכבר יש לו אשה ובנים דהשתא תו ליכא מצות פו"ר אפ"ה מוחלין לו דהא הכא גבי עשו כשלקח אשה זו כבר הו"ל תרתי נשי ובנים נמי".
אמנם לכאורה אין זה ביאור מספיק — כי אף שלא מצינו לפנ"ז מפורש בתורה ענין של נשואי אשה לאחר שכבר היו לו להנושא אשה ובניםמג (וגם בנשואי יעקב, שנשא ד' נשים, אין מקום ללימוד זה, כי מעיקרא לא היו לו עוונותמד) — הרי מובן הוא דכיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, צריך לומר, שדבר זה מתאים להשמיענו (לראשונה) דוקא בנשואי עשו.
ד. וי"ל הביאור בזה:
כמה טעמים נאמרומה ע"ז ש"נהגומו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן": א) "דהוימז סליחה דידהו שנמחלין עוונותיהן ויום כפור דידהו"מח; ב) "שמא ישתכרו ולא יהי' דעתן מיושבת עליהן בשעת הקידושין"מט; ג) "מפני שמצוה חביבה עליהם (לכן נוהגין) כדרך שעושין חסידים הראשונים שהיו מתענין על מצוה החביבה, כגון לולב ושאר דברים"נ.