217

ג. ויש להוסיף ביאור בזה ששעבוד הערב (לדעת רב הונא) הוא באופן ש­עומד במקום הלוה ממש — שזהו מצד דין ערבות הכללי של כל ישראל, דכל ישראל ערבים זה בזה^כה:

כשם שמצינו לענין ברכת המצות^כו, "שאף מי שאינו מחויב בדבר מפני ש­כבר יצא י"ח יכול לברך למי שעדיין לא יצא. . לפי שבמצות שהן חובה כל ישראל ערבים זה בזה וגם הוא נקרא מחויב בדבר כשחבירו לא יצא י"ח עדיין"^כז — והיינו מפני ש"גדר דערבות משום שכל ישראל הוה כמו מין יחיד"^כח, "גוף אחד^*28 ומציאות אחת"^כט (כי כל ישראל הם גדר ציבור, שאינו רק צירוף של ריבוי פרטים אלא שכל הציבור הוא מציאות אחת)^ל,

[וכמבואר בספרים^לא הפירוש ב"כל ישראל ערבין זב"ז" — ש"ערבין" הוא גם מלשון מעורבים, שכל ישראל מעורבים זה בזה, דכל ישראל ביחד נקראים אדם אחד והם קומה אחת, ולפיכך הם ערבים זה לזה כי כשנעשה פגם ברגל עד"מ כל הגוף מרגיש^לב],

ובמילא החיוב שעל חבירו חל גם עליו עד ש"גם הוא נקרא מחויב בדבר",

כמו"כ הוא לענין חיוב ממון, שמצד דין ערבות דכל ישראל ערבין זב"ז, חיוב^לג תשלומין שעל הלוה חל על חבירו הערב כאילו הוא לוה המעות ונתחייב בתשלום חוב זה^לד.

ועפ"ז יש לבאר פלוגתא הנ"ל במקור דין ערבות בעומק יותר — שתוכן

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org