193

ג. ויש לומר, ששאלות אלו מתורצות אחת בחברתה:

ע"ד הפשט החשש ד"למה תתראו" אינו משום ענין הקנאה, כי מכיון שלא הי' ליעקב ובניו הרבה תבואה, כ"א רק "באותה שעה" (כנ"ל), הרי מעיקרא אין מקום לקנאה מצד העמים^לה (ואין זה דו­מה להצלחתו הגדולה של יצחק באופן של "ויגדל גו' הלוך וגדל גו' גדל מאד, ויהי לו גו' ועבודה רבה"^לו);

והחשש ד"למה תתראו" הוא (לא על עצם הצלחת בני יעקב, שהיתה להם תבואה בשעת הרעב, כ"א) רק על זה שהראו עצמם כאלו הם שבעים, וחשש זה ד"למה תתראו" הוא ענין מיוחד ה­שייך רק לבני ישמעאל ובני עשו (כד­לקמן).

וזהו גם טעם השינוי, שבגמ' מקדים עשו לישמעאל ורש"י מהפך את סדרם: לפי המפורש בגמ', שטעם החשש הוא "שלא יתקנאו בכם", הרי מובן, שעיקר חששו של יעקב הי' מפני קנאתם של בני עשו אחיו, שלקח ממנו הברכות "במר­מה"^כא — וכמפורש בכתוב^לז "וישטום עשו את יעקב על הברכה גו'" — ופשוט שקנאת בני עשו היתה יותר גדולה פי כמה מקנאתם של בני ישמעאל^לח על אשר "יצחק^לט גזל הצלחת ישמעאל"; משא"כ לפי פרש"י אין החשש ד"למה תתראו" שייך לענין הקנאה (או נקמה), ולכן מונאם לפי סדר הדורות — בני ישמעאל ובני עשו.

ד. הסברת הענין:

כבר מצינו בכתובים לפנ"ז שהי' מצב של רעב בארץ כנען הן בימי אברהם והן בימי יצחק, ושניהם עזבו בגלל זה את מקומם — אברהם ירד מצרימה לגור שם^מ, ויצחק הלך אל אבימלך מלך פלשתים גררה^מא (ו"הי' דעתו לרדת ל­מצרים כמו שירד אביו בימי הרעב" אלא שהקב"ה ציווה לו "אל תרד מצ­רימה"^מב).

והטעם שסיבב הקב"ה כך שהוצרכו לגלות ממקומם, אינו משום שלא היו ראויים ח"ו שהקב"ה יכלכל אותם גם

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org