Keser Shem Tov
תא-ב
כי> ענין רוחניות של הכל הוא מה שנאצל במחשבה הקדומה [ית"ש], וזהו חיות של הכל, ואח"כ כשנברא הכל בפועל ע"י [התעבות ו]השתלשלות, אעפ"כ אותו הרחניות נשאר למעלה נעלם בשרשו [ואינו מתגלה כלל, רק ענין] החיות שבברואים הוא חיות קטן מאד שנתצמצם [ונשתלשל] לשיוכל להתלבש בגופניות, [ואותו האור הנעלם לא היה יכול להתגלות ולהאיר על הברואים מפני שעדיין היה עסוק הש"י בבריאה וצמצום לשיתגשמו הדברים]. ואחר שנגמר הכל ביום ו', [אם] אילו היה העולם נשאר בזה הבריאה לא היה יכול להתקיים [מחמת שמעט החיות הוא מה שבו, כי חיות שבגשמי הוא מצומצם]. לזאת אחר גמר כל מעשה בראשית הבהיק הש"י בהירות מבריאה הנעלמה, דהיינו ממה שנתהוו הברואים במחשבתו הויה רוחניות מאד, [והיא ממש עצם אלהות], והבהיק זיו הדרו מסוף העולם עד סופו בכל מעשה בראשית, והעיקר בהאדם שהוא מובחר בברואי הש"י, הבהיק אליו בהירות משרשו הנעלם שבמחשבת הש"י ב"ה. וזהו ענין מה היה העולם חסר מנוחה, ר"ל הש"י נקרא מנוחה [שאין שייך בו תנועה ממקום למקום כמו בברואים], . 1 [לזה הבהיק] בהירות הוייתם הנעלם שהוא מעצמותו יתברך, [ע"י השתלשלות מעט] ואז נתמלאו חשק ורצון אליו, כמו התינוק שהולך אחר מעשה נערות ושוכח באביו, ואח"כ כשרואה את אביו מחמת חשקו אליו משליך הכל ומתדבק בו ורץ אליו מחמת שהוא נתח מנתחיו. כן, כביכול, כשהש"י מבהיק זיו הדרו אל הברואים, אז מגמת פניהם אליו בתשוקה גדולה, וזה רצונו שמקוה מהם, וזה סיבת קיומם [. . .] וזה ענין השבת, שהוא השבה אל השורש, ר"ל השורש מאיר על הענפים, והענפים חושקים ומתענגים בו ונכספים אליו, והוא אחדות עם הש"י. [ועל ידי זה תבין מאמר הזוהר] רזא דשבת איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד [וכו'] דהא כורסיא יקירא ברזא דאחד וכו' . . . כי הברואים נקראים בכללות כסא להש"י, כמש"ה השמים כסאי וגו', והברואים הם רבים מצד חיצוניותם, אבל מצד פנימיותם הם אחד, ואימתי הם אחד כשהם דבוקים וחשקם למחשבה אחת לדביקות הש"י, נמצא כל מגמת חפצם רצון אחד וחשק אחד ולהדבק באחד, והדבקות הזה היא המאחדת ומקשרת הש"י עם הברואים לשיתקיימו ע"י הש"י שהוא אחד. וזה ההתקשרות נק' ברית, לזה נק' השבת ברית עולם, שאז הוא זווגא דקוב"ה ושכינתיה. [וכבר ידעת ענין קוב"ה ושכינתיה], ר"ל הקב"ה נק' אלהות הנעלם מהברואים, ושכינתיה הוא אלהות השוכן בתחתונים והתקשרות שניהם הוא ביום השבת . . . וכבר ידעת [ושמעת] שתמיד כמו שהיה פעם א' מתעורר באותו הזמן תמיד, ובפרט בענין יום השבת מוכרח להיות כן, כי בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכל יום נברא יום א', ונברא ברואים בכל יום מדצח"מ עד בא יום השבת, ומתעורר המקום ליתן חיות להם כמו שהיה בעת הבריאה [וענין זה הוא עיקר גדול . . .2].
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Keser Shem Tov
- Volume
- חלק שני
- Id
- rh-1n6g06dq
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.