1 הדיבור של ישראל הוא עולם הדיבור, כביכול, המחיה העולם, ומחשבתן הוא עולם המחשבה, וכן למעלה ממנו. ועוה"ז מקבל אותיות הדיבור דרך אמצעות המדות שעוה"ז יש בו שטח וגבול צריך לקבל ע"י המדות. והנה קדושת שבת במוסף, בכתר, [שאנו] מעלין עולם הדיבור בעולם המחשבה, ושם הבהירות גדול עד שאין נראה התחלקות המדות, – (2 השבת, ובזהר מהו שבת שמא דקב"ה, וארז"ל> [והנה ארז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, דאיתא מה היה העולם חסר מנוחה], בא שבת בא מנוחה [דהעולם נברא בו' ימי המעשה ובדבורו של הש"י דהיינו אותיות התורה , ונעשה הכל מאי"ן, אבל עדיין לא הי' כח הפועל בנפעל כי זהו קיומו], כי הקב"ה נקרא מנוחה שאין שייך בו תנועה, כי תנועה לא שייך כ"א בדבר שהוא בזמן ובמקום, אבל הקב"ה הוא א"ס ואינו נעתק ממקום למקום, וגם אינו בגדר זמן.) בשבת במוסף, בקדושת כתר, שאנו מעלין עולם הדיבור בעולם המחשבה, ושם הבהירות גדול עד שאין נראה התחלקות המדות> – לפי זה לא ישאר חיות לעוה"ז התחתון. ועוה"ז הוא צורך גבוה, כי אין מלך בלא עם. ע"כ תיכף שאנו אומרים אי"ה מקום כבודו, ואי"ה מרמז לג' ראשונות שאין שם התחלקות המדות, תיכף אחר זה אנו אומרים ממקומו הוא יפן ברחמים, דהיינו להשפיע טובו לכאן, לפי שאין מלך בלא עם.