שצג

שצג

במדרש [אחד בפרשת קרח שאמר שם] מה ראה קרח לחלוק על משה פרה אדומה ראה [וצריך להבין זה] . . . בשם> [נודע מ"ש] הבעש"ט זללה"ה ששאלוהו על ענין פרה אדומה היכן [היא רמוזה] לבוא מזה לעבודת הש"י תמיד, כמו [שכתבתי לעיל] שכל המצות הם נצחיות בשכל, אף שבפועל הם בזמן ובמעשה, בשכל הם תמיד נצחיים, כי התורה היא אלקותו ואלקותו נצחיות, כמו שאומרים כל תלמידי הבעש"ט ז"ל בשמו שכל התורה צריכה להמצא תמיד בכל זמן בדרך חכמה ושכל, שיש ללמוד מכל מצוה רמיזתה [. . .] ושאלוהו על פרה אדומה שמטהרת טמאים ומטמאה טהורים. והשיב שזהו ענין הגבהות, שמתחלה אם האדם מתנהג בדרך לא טוב והוא רחוק מהש"י, התחלת תיקונו הוא מצד הגבהות ושלא לשמה, כמו להתפארות או עולם הבא, שזהו ג"כ גבהות נסתר, שחושב שראוי שישלם לו הש"י שכר על מעשיו, וחושב א"ע שעושה איזה דבר למענו, ובאמת מצדינו בלתי כח הבורא מה אנו והאיך יתכן לקבל שכר. רק מתחלה א"א לבוא לזה, וח"ו ישאר בחצוניות, והותר לו לאחוז הגבהות והתפארות, ויעשה שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה, ובלשמה צריך להיות זך מכל סיג גבהות, כ"א יתערב בו גבהות יתועב לפני ה'. פי'> [וכבר אמרתי בפ'] כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו כו' קרבן ראשית כו' ואל המזבח לא יעלו [כו'], שהרמז בשאור ודבש לגבהות שהם מרתיחים ועולים כמו הגבהות שמגביה לב האדם , ואמר הכתוב לא תקטירו ממנו אשה לה' , רק קרבן ראשית, ר"ל ראשית ההתקרבות להש"י מותר להיות בגבהות, אבל אח"כ אל המזבח העליון לא יעלו לריח ניחוח לה', שאין נחת רוח לפניו ית' בגבהות ח"ו, כי תועבת ה' כל גבה לב, אפי' בכל דהו [כידוע], נמצא הגבהות מטהרת הטמאים וכו'. וענין הזה הוא אפילו בצדיקים שכבר הם טהורים הוא נוהג תמיד ע"ד הנ"ל, שצריך להתקרב להש"י בגבהות ושפלות, כי קודם שרוצה האדם להתקרב להש"י ע"י איזה מצוה ותורה או תפלה נמצא שעדיין הוא מרוחק ונקרא לערך הקירוב שיתקרב אח"כ ע"י העובדא שעתיד לעשות, נקרא עתה ע"ד הכינוי טמא ומרוחק מהש"י וא"א להתקרב להש"י אם לא יהי' לו גבהות, שיגבה לבו בדרכי ה' , דאל"כ יאמר לו יצרו שאתה אינך ראוי להתקרב אליו כנ"ל. לזה צריך להשתמש בגבהות ושיגבה לבו בדרכי ה' להתקרב דווקא [ובאמת הוא שפלות כמש"ל, רק שדומה לגבהות נגד היצה"ר שרוצה לפתותו מצד מצוה, שמצוה להיות שפל]. וא"כ ע"י גבהות זה יטהר ויקרב א"ע להש"י כשיעשה העובדא של תורה או תפלה או מצוה. ואח"כ בעת העובדא שעושה, או אח"כ, צריך [להשתמט] מכל צד גבהות, וישפיל א"ע לפני הש"י ולפני כל, , שלא ידומה לו שהוא גדול מחבירו כשיראה שהם אינם עושים עובדא זו [כי זהו גבהות, וכבר ידעת המוסר השכל מבעל שם טוב על זה וכתוב הדור הוא ומפורסם מבעש"ט אצל כל איך לשוב אל לבו על זה, ואין צריך להאריך בזה]. נמצא הגבהות בשעת מעשה המצוה שאז הוא נקרא טהור, ואז הגבהות מטמא טהורים ח"ו, והגבהות נקרא פרה שמפרה ומגדיל דעת האדם, ואדומה מצד הקליפה. [ויש עוד טעם אחר ע"ז למה הגבהות נקרא פרה אדומה, ולא רציתי להאריך]. , ונקרא זה פרה אדומה המטהרת את הטמאים וכו'. ולזה אמר במדרש מה ראה קרח לחלוק על משה, היכן ראה וחשב שיהיה למשה התנשאות ח"ו הלא [ידע שבודאי משה היה מוכתר בענוה] עד שהעיד עליו הכתוב [שהיה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, אפילו מכל השפלות הנקרא אדם אשר על פני האדמה, והוא היה עניו מאד יותר מהם], וא"כ האיך חשדו בעון הגבהות [לצדיק גדול כזה], והא קרח פקח הי'. והשיב המדרש, פרה אדומה ראה, ר"ל שראה שגם מדת הגבהות מוכרח להיות לכל צדיק לעבודת השי"ת [אפילו לצדיק גדול כנ"ל], והיא מטהרת הטמאים כנ"ל, וחשב [שמשה טעה] להיפך, כי מה שהתנשא הוא ואהרן להתקרב להש"י לא היה מחמת הגבהות המותר המטהרת הטמאים והמרוחקים רק נתערבה בהם הגבהות האסור המטמאת הטהורים, ועי"ז נשא לבם להתקרב להשי"ת הוא ואהרן יותר מכל העם, ולהיות [מלך ולעשות הכל על פי מאמרו] ולחשבו שזה הי' מצד גבהות.¹ כי באמת מרע"ה היה בתכלית השפלות כמו שהעידה התורה עליו, ואעפ"כ היה משתמש בגבהות בכמה דברים שעשה, שהיה מלך על ישראל [והנהיג א"ע כמלך לעמו], רק [באמת] היה זה לעבודת הש"י להדריך העם לעבודת הש"י, כי לא היה אפשר בלתי זה שיהיה איש אשר יצא לפניהם, ואעפ"כ לא רצה לקבל זה בתחלה [כנודע] שסירב ואמר שלח נא ביד תשלח, עד שהכריחו הש"י [שיהיה לו שררה זו]. וקרח אעפ"י שפקח היה, והיה לו רוה"ק, עכ"ז [ניצוץ קנאה נשארה בו ולא נטהר לבו ממנה בכל מכל כל, וקנאה היא מצד הגבהות, ואמונה לא היה לו שיעשה משה הכל מפי הש"י, באמת מצדו בתכלית הענוה, רק] חשב שמשה השתמש [בגבהות להיפך ולנגד האמת . . .] וזה שפרש"י ע"פ כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו כו' הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה, שהוא אריכות וכפל לשון. אלא ה"ק קרח, הן אמת שמותר להשתמש בגבהות בתחלת עשיית המצות ועובדא כו', אלא שחשד למשה בגבהות האסור גם לאחר עשיית המצות, וז"ש יותר מדאי, וכן לקחתם לעצמיכם לא בשביל עבודתו ית'. וקרח> על עצמו לא דימה שיהיה לו גבהות, רק חשב שמה שלבו נוטה לזה להיות נשיא הכל הוא מצד האמת, כנ"ל בפסוק ויגבה לבו בדרכי ה', כי זאת הגאוה הותרה, ולא רצה לתלות הפחיתות בו בגבהותו , ובאמת היושר של הגבהות המותר הוא במשה, רק חשב להיפך מפני הקנאה של הרע שהפך לבו לאמר על רע טוב ועל טוב רע, . ולפיכך אמר משה [רבינו ע"ה] רב לכם בני לוי, באמת אני רואה שלא כאשר אתם סוברים שהגבהות שלכם הוא לש"ש ושלי הוא מצד הרע, לא כן, כ"א רב לכם [בני לוי], ר"ל הגדולה נקרא רב, הרב הוא לכם למענכם, לא למען הש"י. ולזה נחלקו כי זה דבר עמוק, וצריך לזה האמנה לתלות החסרון תמיד בו, ולחפוץ תמיד בכניעה ושפלות אפילו לדבר מצוה, פן ואולי הוא מצד הגבהות של הקליפה לעשות מצוה שאינה מוטלת עליו, ושיוכל ליעשות ע"י אחר, ולא יחשוב שהוא ראוי לה יותר מחבירו, כי זהו גבהות. ואפילו משה לא היה חפץ להשתלח לישראל ואמר שלח נא ביד תשלח, אע"פ שהוא דבר מצוה ללכת בשליחות השי"ת וללמד לישראל תורה ואין לך מצוה גדולה מזה, אעפ"כ חשב שאהרן ראוי לזה יותר, עד שהכריחו הש"י לזה. וצריך האדם ללמוד מזה ולא להתקוטט בעבור מצוה שיש בה צד שררה ח"ו ולברוח ממנה. ואם יהיה ראוי לה הש"י יכריח כל העולם להזמינו לידו הנהגה זו וכדומה, וצריך לשקול דבר זה תמיד בשכל [עמוק] [וצדק וזך], ולשאול מהש"י ע"ז עזר שיעזרנו שלא [יסיתנו] היצה"ר בזה לצד ההיפך ח"ו, רק ידריכנו הש"י בדרך האמת והטוב.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org