שצה-ב 1
כשישראל מתפללים ומתדבקים את עצמן להש"י קלא נפיק צאינה וראינה בנות ציון כו'. כלומר, מי שאינו ראוי ליחוד זה ולא ניחא ליה יצא, וזהו צאינה, ומי שראוי לזה וניחא ליה יראה, וזהו וראינה. וכששומעין הקליפות קול הזה, אז רוצים לבטל האדם הזה מתפלתו במח"ז מתענוגי הזמן – .
1 ----- מקורות ומראה מקומות -----2 קטע ממדל "י סי ' קז (קיח) 3 צאינה וראינה גו' – שה"ש ג, יא. כולם בחכמה עשית – תהלים קד, כד. ה' בחכמה – משלי ג, יט.4 ----- שולי הגליון -----פג שינה סדר הדברים , הוסיף והשמיט כו' . וזהו לשון המדל"י (ולהעיר שבמקבילו באו"ת יש כו"כ שנויי נוסחאות) :נ"א עוה"ז), כמו בשבת ויו"ט, יהיה דבוק בתענוג רוחני שבדבר ההוא, שהוא החיות של הדבר, ולא לחומריות הדבר, שע"י שהוא דבוק בתענוג רוחני נזכר אצל השי"ת, שגם הוא ית' דבוק בתענוג רוחני שאין אנו יכולים להשיגו, אבל כשהוא דבוק לחומריות הדבר כגון אוכל. . . אדרבה בזה הוא מרוחק מהבורא ית'. . . והנה כשישראל (כבפנים , עד מתענוגי הזמן), וגם החיות של תענוג זה מעורר חשק עם חומריות וקליפות התענוג ההוא, כי החיות הוא ניצוץ קדוש. . . כי הניצוצות חשקם לדבק באביו, וע"כ הוא ג"כ בשמחה. ואם יהיה האיש הזה איש נלבב, אזי ידבק את עצמו עי"ז יותר להש"י במחשבתו, שהרי המחיה הדבר ההוא שנפלה במחשבתו הוא חכמה, כי כולם בחכמה עשית כנודע, וכתיב ה' בחכמה, דהיינו שכח הבורא שורה בחכמה. א"כ לפי זה יש חלק אלהות במח"ז, כח הפועל המחיה אותו הדבר, ותיכף מלביש א"ע באהבה ויראה מפני ניצוץ הקדוש שבאותו דבר, באמרו בלבו, כיון שאלולי חלק אלהות המחיה את הדבר לא היה יכול להיות, א"כ למה לי לדבק בחומריות הדבר, מוטב שאדבק בחיותו, והוא כח מכחות השי"ת. ולכן מתדבק באהבה ויראת הבורא ית', ובזה מעלה ניצוץ שבתוך הדבר ההוא. וכן באכילה ושארי תענוגים בכונה הנ"ל מעלה ניצוצות מתוכם, לכן שניהם רוצים (נ"א : רצים) בשמחה, הניצוץ והקליפות.יהיה דבוק בתענוג הרוחני כו' – ראה לעיל סי' שז ובהערות שם.שגם הוא ית' דבוק כו' – להעיר ממדל"י סי' א, ושם סי' – (ק).קלא נפיק כו' – ראה זח"ב קלד, ב וזח"ג קט, סע"א.ותיכף כו' באמרו בלבו כיון כו' – עיין צוה"ר סי' – ובהערות שם.וכן באכילה כו' – ראה לעיל סי' נג וריח, ובהערות שם.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org