שיחה ב
שיחה ב
א. על הפסוקא "וירא את העגלות אשר שלח יוסף גו' ותחי רוח יעקב אביהם" איתא במדרשב (והובא בפרש"י על התורהג) שזה הי' סימן ששלח יוסף ליעקב, שאם לא יאמין להם יעקב ש"עוד יוסף חי", יאמרו לו שיוסף מסר לומר: "בשעה שפרשתי ממך. . בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק" (וזהו "וירא את העגלות אשר שלח יוסף"ד); ובהמשך לזה מפרש המדרשה (מש"נ בפסוק שלאח"זו) "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי", שאמר יעקב "רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו הרבה ממני כו'". ובפשטות כוונת המדרשז לפרש "עוד יוסף בני חי" שהוא חי נוסף על חיים גשמיים, גם ובעיקר חיים רוחניים, חיים המתאימים לבנו של יעקב — "עוד יוסף בני חי"ח.
והנה מזה שהמדרש סמך שני הענינים זל"ז — הסימן שמסר יוסף לאביו ש"עוד יוסף חי" בפשטות, ואשר יעקב הכיר שיוסף "עומד בצדקו" ואלה הם חייו (זהו ה"חיים" שלו) — מסתבר, שב' הענינים שייכים זל"ז, כלומר: הסימן שמסר יוסף — נוסף על שהי' להודיע ליעקב שעוד הוא חי בגשמיות, בא בעיקר להוכיח שהוא "עומד בצדקו".
וכמובן גם בפשטות — שזה שיוסף זוכר באיזו פרשה בתורה הי' עוסק בשעה שפירש מיעקב (מלפני כ"ב שנה), ה"ז הוכחה שתורתו שמורה אצלו והוא עומד בצדקתו כמקדםט.
אבל עדיין צריך ביאור: מובן ופשוט שכל מעשי האבות והשבטים (ובפרט אלה המסופרים בתורה) מדוייקים בתכלית. וכן בעניננו, שהסימן שמסר יוסף ליעקב שעוד הוא חי, לא הי' סתם סימן בעלמא (בענין צדדי), אלא שגם תוכן הסימן (פרשת עגלה ערופה) שייך לההודעה ש"עוד יוסף חי" (וכמו שהאריכו במפרשים בביאור השייכות שביניהםי). ולפי הנ"ל, שכוונת הסימן היתה להוכיח ליעקב שהוא עומד בצדקו, מובן שהתוכן דפרשת עגלה ערופה שייך גם להודעה זו.
ענינה של עגלה ערופה מבואר בפשטות הכתובים: "כייא ימצא חלל באדמה. . נופל בשדה לא נודע מי הכהו, ויצאו זקניך ושופטיך (סנהדרי גדולהיב) ומדדו גו' והורידו זקני העיר ההיא את העגלה גו' וכל זקני העיר ההיא גו'
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Likkutei Sichos
- Volume
- כרך ל
- Id
- rh-z8de79he
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.