77

ויתירה מזו: מדברי רש"י — "והי' מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשוי' בבני" — מוכח, שאברהם עשה דבר זה (הקרבת האיל "תחת בנו") לא מפני ציווי הקב"ה (או שהבין שכן הוא חפצו של הקב"ה), אלא שזה הי' רצונו (ו"חידושו") של אברהם, שלכן הוצרך להתפלל להקב"ה שתתקבל הקרבה זו "כאילו היא עשוי' בבני".

והתמי' במקומה: הקב"ה אמר לאברהם "מוצא שפתי לא אשנה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו" — ואברהם רצה והשתדל להוסיף קרבן "תחת בנו"?!

ב. יש מפרשים שזה הי' "תמורת^יא מה שהי' בלבו לשחוט את בנו, על דרך ודובר^יב אמת בלבבו", כי מאחר ש"הי' בדעתו לגמור הפעל. . חשב שהי' מחוייב לתת במקומו כופר ותמורת זה במקום זה"^יג.

כלומר: עם היות שציווי השם הי' רק "העלהו" ולא "שחטהו", מ"מ, מאחר שאברהם גמר בלבו לשחוט את בנו, חל עליו חיוב לקיים מה שהי' בלבו (עכ"פ — ע"י תמורה) — משום "ודובר אמת בלבבו"^יד.

אבל דוחק גדול לתרץ כן בפרש"י — כי לא מצינו אף רמז לתירוץ זה בפרש"י; ולאידך, אין התירוץ "פשוט" כ"כ שנאמר שאין רש"י צריך לכותבו בפירוש (כי התלמיד יעמוד על זה מעצמו) — שהרי יש מקום לומר להיפך, שבנידון זה לא שייך כלל זה ד"דובר אמת בלבבו", כי מאחר ש"לא הי' חפץ הקב"ה לשחטו", שוב אין מקום לומר שאברהם ישתדל לקיים מחשבתו הקודמת (לו גם באופן ד"כאילו" בנו שחוט), דלא כחפצו של הקב"ה.

ולכן, גם את"ל שרש"י ס"ל שיש מקום לביאור זה, הו"ל לכותבו בפירוש (וכמדובר כמ"פ, שרש"י כתב פירושו בשפה ברורה מבלי שיצטרך הלומד לחפש ביאור במפרשים כדי להבין כוונתו).

ג. ויובן זה בהקדים עוד תמי' בכתובים אלה — שלא מצינו שרש"י מתרצה:

בכתובים מסופר^טו, דכאשר שלח "אברהם את ידו. . לשחוט את בנו" קרא אליו מלאך ה' "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער גו' כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני", ולאחרי שראה אברהם את האיל "ויעלהו לעולה תחת בנו", קרא אליו מלאך ה' "שנית מן השמים, ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך גו' והתברכו בזרעך גו'".

ואינו מובן (כמו שהקשו במפרשים^טז):

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org