84

ומזה מובן, שהכתוב "פתוח תפתח" (הבא אחר האזהרה דאמוץ הלב וקפיצת הידים) עוסק בפתיחת לבו וידו של ה­נותן, משא"כ הכתוב "נתון תתן" מדבר (בעקרו) בנתינה אל העני והלוה.

ולכן דוקא בפסוק "נתון תתן" העתיק רש"י מהכתוב גם תיבת "לו" ולא בפסוק "פתוח תפתח", להשמיענו, שכאן עיקר ההדגשה היא על הפעולה ב"לו" — במקבל הצדקה.

[ועפ"ז מובן בפשטות הא דדוקא בפסוק הב' מפרש רש"י תיבת "לו" — "בינו ובינך"^כא ולא בפסוק "פתוח תפתח" (אף שגם בפסוק הא' אין תיבת "לו" מוכרחת, שהי' יכול לומר "כי פתוח תפתח את ידך והעבט תעביטנו די מחסו­רו אשר יחסר לו")^כב — כי רק בפסוק הב' עיקר ההדגשה הוא על הנתינה להמקבל, ולכן מדייק "לו" — "בינו ובינך", איך צ"ל אופן הנתינה בפועל "לו", להמקבל; משא"כ בפסוק "פתוח תפתח" שהעיקר הוא (לא הנתינה מהנותן למקבל, אלא) פתיחת לבו וידו של הנו­תן, א"כ אין לדייק בזה תיבת "לו" ביחס לאופן הנתינה (ואולי י"ל שתיבת "לו" כאן פירושה "בשבילו", שפותח את לבו בשביל העני)].

ולפי זה יש להוסיף: זה שבפסוק "נתון תתן לו" פרש"י "אפילו מאה פעמים", ובפסוק "פתוח תפתח" כותב "אפילו כמה פעמים":

בכתוב "פתוח תפתח" שעיקר ההד­גשה בהציווי אינה על כמות הנתינה למקבל אלא על פתיחת הלב והידים דהנותן, היינו איכות הנתינה מצד הנותן, אין מקום לפרש "אפילו מאה פעמים", כי זה מתאים רק כשהמדובר בנתינה להמקבל, שבזה מדגיש הכתוב שמעשה זה צריך להיות "אפילו מאה פעמים", אבל לא כ"כ כשמדובר בתוכן פתיחת הלב והידים של הנותן.

אלא דשם קמ"ל "אפילו כמה פעמים", דאף שהכתוב מצוה לנותן הצדקה "פתוח תפתח", אין מספיק שיהי' זה רק פעם אחת, בפעם הראשונה שנותן הצדקה, אלא על האדם להשתדל שכל פעולה של צדקה תהי' באופן של "פתוח תפתח את ידך", היפך דאימוץ הלב וקפיצת הידים^כג.

ד. ויש להוסיף ע"ד ההלכה.

הנה יש לחקור: אם נתינת הצדקה מתוך חפץ הלב ובסבר פנים יפות הוא חלק מגוף המצוה דצדקה, משא"כ ב­פחות מזה, אף שקיים המצוה, הרי זה רק ע"ד חלק קיום המצוה; או שעיקר מצות

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org