85

הצדקה הוא הנתינה, ובסבר פנים יפות הוא "מעלה" נוספת בהנתינה^כד.

והנה הרמב"ם בהל' מתנות עניים, בביאור מצות הצדקה, כ'^כה "מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת שנאמר כו'", והולך ומבאר פרטי הדינים בנתינת ה­צדקה ובפרנסת העניים ואופנם. ואחרי כמה פרקים^כו מאריך בביאור גודל מעלת הצדקה, שהיא סימן לצדיק זרע אברהם אבינו^כז, ואין אדם מעני מן הצדקה^כח, ואשר נתינתה צ"ל בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו^כט, והולך ומונה שמונה מעלות בצדקה^ל. ובמעלות אלו גופא — בב' מעלות ה­אחרונות (הפחותות) כ'^לא "פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות. פחות מזה שיתן לו בעצב". הרי מפורש שגם זה (נתינה בעצב) מצות צדקה —

ובפרט שהרמב"ם חילקם לב' פרקים (ובהפסק כמה פרקים), ובפרק הא' כש­מבאר גוף המ"ע לא הזכיר ע"ד המעלות באופן נתינתה, אלא כתבן בפרק בפ"ע — הרי שלדעת הרמב"ם, ה"מצות עשה" היא נתינת צדקה לעניים כפי מה שראוי להעניים, היינו דמעשה הנתינה בפועל לפי צורך העני הוא כל גדר המצוה^לב, אבל אופני נתינתה והנתינה בספ"י הן מעלות (נוספות^לג) במצות הצדקה^לד, ולכן גם כשנותנה בעצב (מפורש בהרמב"ם ד)קיים מצות צדקה^לה.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org