מיני'" היא בשניהם, כי גם מיתה בידי שמים היא "רבא מיני'"כו].
ד. ויובן זה בהקדם הביאור בפרש"י לעיל עה"פכז (גבי מעשר) "את מעשר בנ"י אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים גו'" — "אשר ירימו לה' תרומה, הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר". ולכאורה צריך ביאור, למאי נפק"מ זה שקרא הכתוב למעשר בשם "תרומה" קודם שמפרישים ממנו תרומת מעשרכח.
ואין לומר שבא ללמדנו איסור אכילת מעשר קודם הפרשת תרומת מעשר, כי דבר זה מפורש בסוף הפרשה, "ולא תשאו עליו חטא גו' ואת קדשי בנ"י לא תחללו גו'" (כנ"ל). ועוד זאת, הרי האיסור לאכול מעשר הטבול לתרומת מעשר הוא גם על כהן, ואיך מתאים להודיע איסור זה ע"י ש"קראו תרומה" (המותרת לכהן)?
ונ"ל, שכוונת הכתוב בזה ש"קראו תרומה" היא להשמיענו גדרו של איסור מעשר הטבול לתרומת מעשר, שהוא לא מפני החיוב להפריש ממנו תרומת מעשר, אלא לפי שבהמעשר כבר מעורב חלק תרומת מעשרכט [וע"ד שיטת רש"י בפירושו לש"סל, שאיסור טבל הוא מצד התרומה המעורבת בו], ולכן "הכתוב קראו (לכל המעשר) תרומה"לא.
ועפ"ז מתורץ מ"ש "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו", דקאי על אכילת מעשר הטבול לתרומת מעשר, ומ"מ קראו הכתוב "קדשי בני ישראל", כי גם לפני הפרשת תרומת מעשר הרי התרומה מעורבת בהמעשר (וגורמת שיהי' קדוש), וזה גופא הטעם שיש עונש מיתה באכילתו, מצד חלק התרומת מעשר שבו [ע"ד פרש"י בש"ס הנ"ל, שזה ש"חייבין מיתה על אכילתו של טבל" הוא מצד חלק התרומה המעורב בו].
ה. אלא שלכאורה צע"ק בזה:
לעיל בפ' אמורלב נאמר "ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'", ובגמ'לג למדו מזה איסור טבל, ודרשו דמ"ש "קדשי גו' אשר ירימו גו'" — "בעתידים לתרום הכתוב מדבר". אבל